דה נשיונל אינטרסט: איראן ממלאת מחדש את מאגרי נשקה

איראן, במסגרת הגישה האסטרטגית שלה באזור, מתמקדת בחיזוק יכולותיה ההגנתיות ובביצור האינטרסים האזוריים שלה. היא מפתחת את מערכותיה הצבאיות, כולל טילים, מערכות הגנה אווירית ורשתות מכ״ם, לצד שיתופי פעולה עם מעצמות כמו סין, כדי להבטיח את מוכנותה מול כל איום אפשרי.

המאמר שפורסם באתר The National Interest ותורגם באתר אל-חנאדק, מבהיר את התפקיד המרכזי של תנועות ההתנגדות – בהן חיזבאללה בלבנון, חמאס בעזה, אל-חשד א-שעבי בעיראק ואנסאראללה בתימן – כזרועות אסטרטגיות ל"הרחבת ההשפעה האיראנית והגנה על האינטרסים האזוריים שלה". המאמר מציין גם שאיראן רואה בבריתות הללו כלי לסיכול ניסיונות לכפות שלום חד-צדדי ולהבטיח את המשך יכולת ההרתעה והאיזון האזורי, מה שהופך כל מגע איתה לעניין הדורש הבנה מעמיקה של אסטרטגייתה ויעדיה ארוכי הטווח.

הטקסט המתורגם:

איראן אינה מנהלת מו״מ למען שלום – היא מתכוננת למלחמה. הנשיא דונלד טראמפ ידע זאת תמיד, וההצהרות האחרונות של המשטר מוכיחות שהוא צדק.

בריאיון עדכני, תיאר עלי לאריג'אני, המזכיר החדש של המועצה העליונה לביטחון לאומי באיראן, את אבדותיה של טהראן בעימות מול ישראל כ"אבדות קפואות". הוא הבהיר כיצד איראן פועלת לעיצוב מחדש של דוקטרינת ההגנה שלה, לבנייתה מחדש של מערכות ההגנה האווירית, לחיזוק כוחות הטילים שלה, להרחבת רשתות המכ״ם ולחיפוש אחר מערכות מתקדמות ממעצמות כמו סין.

הנקודה הבולטת ביותר בדבריו הייתה הדגשתו מחדש את "ציר ההתנגדות" – מארג חוצה גבולות של פלגים חמושים המתפרש מלבנון ועד עיראק, סוריה, עזה ותימן. במקום להציגם כנטל או התחייבות, השווה לאריג'אני את הכוחות הללו לתמיכה הבלתי מסויגת שוושינגטון מעניקה לישראל, והודה בפומבי שחיזבאללה, חמאס ו"המיליציות" השיעיות אינם אלא זרועות מתקדמות של הכוח האיראני מחוץ לגבולות המדינה.

טהראן טענה תמיד שהפלגים הללו הם תנועות עצמאיות, אולם היום אחד מבכיריה מודה במה שהיה ברור לכולם: הם שלוחה אסטרטגית של כוח ההרתעה האיראני. לא מדובר במעידה לשונית, אלא בהצהרת כוונות מכוונת.

לכאורה, טהראן נראית חלשה משהייתה זה עשרות שנים. חיזבאללה איבד מפקדים ויכולות, חמאס ספג מכה קשה לאחר כשנתיים של מלחמה, והמיליציות השיעיות בעיראק הפנו את עיסוקן למשאבי הנפט במקום לבסיסים האמריקאיים. גם החות׳ים שתקו לאחר ירי סמלי של טילים לעבר ישראל. אולם המראה עלול להטעות – לאריג'אני הבהיר שהמכות הללו זמניות בלבד. "המועצה העליונה להגנה" החדשה קיבלה מנדט לתקן את הכשלים המבניים ביכולות ההגנה של הרפובליקה האסלאמית. המועצה תזרז את פיתוחי הטילים והכטב"מים, ותפעל לשיתופי פעולה בינלאומיים להשגת מטוסים ומכ״מים מהדור החדש.

לעיני משקיפים חיצוניים, ייתכן שזה נראה כתקופת רגיעה; עבור טהראן, זוהי הזדמנות להתחמש מחדש. השתיקה אינה כניעה, אלא טקטיקה נוספת. ההיסטוריה מוכיחה מה קורה כשיריבים מפרשים "הפסקה זמנית" כשלום.

כנותו של לאריג'אני מדגישה גם את הסתמכות המשטר האיראני על הונאה. במשך עשרות שנים הכחישה איראן שליטתה ב"מיליציות" הללו, וטענה שהן פועלות באופן עצמאי. כיום מנהיגיה מודים: ציר ההתנגדות הוא חלק מהמבנה הצבאי של איראן, כלי נשק מפוזרים שנועדו להכות בישראל, בארצות הברית וביריבים הערבים באמצעות שליחים. טראמפ הזהיר מפני מציאות זו מההתחלה, והיום המשטר עצמו מאשר את נכונות הניתוחים הללו.

לבנון מספקת דוגמה ברורה לאופן פעולתה של איראן: לראשונה מזה שנים, הורתה הממשלה לצבא להכין תוכנית לפירוק חיזבאללה מנשקו.

אולם חיזבאללה ממשיך עד כה בהתנגדותו בדרכים המוכרות – מציג את פירוק הנשק כמתקפה על הקהילה השיעית בלבנון, בעוד איראן מהללת אותו על עמידתו נגד התערבות זרה.

הלקח חד וברור: לא ניתן לשבור את המעגל הזה אלא באמצעות לחץ מתמשך. דיאלוג ללא השלכות רק מחזק את עמדת טהראן. מה שנדרש כעת הוא נחישות להסלמת עלויות ממשיות – סנקציות חונקות שיחסמו את יצוא הנפט האיראני, פעולה מתואמת לחניקת רשתותיה הפיננסיות ה"בלתי חוקיות", ואם יידרש – מכות כואבות לנכסיה הצבאיים ול"שליחים" שבשליטתה מחוץ לגבולותיה.

דונלד טראמפ ראה מציאות זו בבהירות מוחלטת, יותר מכל מנהיג לפניו. הוא הבין שהשלום במזרח התיכון אינו נשמר במשאלות לב, אלא בכוח, בערנות ובנכונות לפעול. על אמריקה לאמץ מחדש את אותה בהירות, שכן איראן לעולם לא תניח את נשקה מרצונה, והיא תמשיך להתחמש.