בקיץ 2006, הופעתו הראשונה ותחילת הקריירה שלו כדובר גדודי עז אלדין אל-קסאם, אולי לא היה שותף בתפקיד זה, למעט מפקדו הראשי, מוחמד אל-דף. מאז, היא הפכה ל"סמל" של ההתנגדות הפלסטינית, ה"רעולי פנים", כפי שרבים אוהבים לכנות אותו, מנהיג המאבק הפסיכולוגי נגד הישות הישראילית כפי שתוארה על ידי רבים, וההבטחה לנתוני שדה אמיתיים וישרים, כפי שמאמינים אלפים בין אינדונזיה לאמריקה.
הוא "אבו עבידה", דובר הצבא של גדודי עז אלדין אל-קסאם, שאין לו שם ואין לו שום תדמית עם שירותי המודיעין הישראליים, אבל אישיותו היא רק ספקולציה. במשך שנים הוא הוביל וממשיך להוביל את החזית התקשורתית של קרבות ההתנגדות בעזה עם ישות הכיבוש, עד לשתי מטרות: "ניצחון או מות קדושים".
מהן התחנות הבולטות והחשובות ביותר במצעד "הג'יהאד" אבו עבידה וכיצד נאומיו מייצגים שינוי איכותי בביצועי כלי התקשורת של ההתנגדות הפלסטינית؟
אני אבו עביידה אחרי אחד מחבריו של הנביא מוחמד אבו עוביידה אבן ג'ראח, שהוביל את הצבא המוסלמי במהלך הקרב של פתח א-שאם.
הופעתו התקשורתית הראשונה הייתה בשנת 2006, כאשר הוכרז כי החייל הישראלי גלעד שליט נחטף.
מאז, היא הופיעה רק בהזדמנויות מסוימות כדי להפגין את עמדתה ואת המסר של ההתנגדות ומנהיגה הכללי, בין אם באמצעות מסיבות עיתונאים בתוך רצועת עזה, כפי שנאמר, ובין אם באמצעות הודעות וידאו ושמע שפורסמו בדיווחים הרשמיים של החטיבות במדיה החברתית. הוא משודר בערוץ הלוויין אלאקצא המזוהה עם החמא"ס ובערוצי לוויין אחרים.
בכל הופעותיו התקשורתיות והפומביות הוא מוצג עם פנים וראש מכוסים לחלוטין בכאפיה האדומה, למעט עיניו.
הוא גם מסיים את כל נאומיו עם הביטוי שנלקח מהשהיד השייח' עז א-דין אל-קסאם לפני מות הקדושים שלו בקרב אחראש יעבד ב-1935: "וזהו ניצחון הג'יהאד או מות הקדושים".
נקודות עיקריות:
1) ביוני 2020, בתגובה לתכניתה של ישראל לספח באופן רשמי חלקים מהגדה המערבית, הוא הצהיר כי כוחות ההתנגדות יגנו בנאמנות על העם הפלסטיני, תוך שהוא נשבע "לגרום לאויב לנשוך את אצבעותיו בצער על החלטה שגויה שכזו", וקרא לתוכניות הישראליות "הכרזת מלחמה".
2) במהלך הקרב על "חרב ירושלים" במאי 2021, עצם ההכרזה על דבריו הבאים של אבו עבידה בתקשורת הייתה סימן לאירוע משמעותי, במיוחד מבחינת השגת הישג צבאי של ההתנגדות, שתומכי ההתנגדות מחכים ומחכים לשמוע את הבשורה (רחובות רבים בערים ובאזורים ערביים מתרוקנים בגלל המילה).
במהלך הקרב תיאר אבו עוביידה את התקפות הטילים של ההתנגדות על תל אביב, ירושלים, דימונה, אשדוד, אשקלון ובאר שבע כ"פחות מים עבורנו מאשר מי שתייה", שהיו פופולריים בקרב תומכי ההתנגדות בכל מקום. לאחר סיום הקרב, המסר שלו היה בעל השפעה רבה בהמוני ההתנגדות כאשר אמר, "בעזרת ה' הצלחנו להשפיל את האויב, את ישותו השברירית ואת צבאו הברוטאלי".
3) בספטמבר 2021, לאחר שישות הכיבוש עצרה מחדש את האסירים שהצליחו להימלט מכלא גלבוע, הצהיר אבו עבידה כי לא יהיו חילופי שבויים עתידיים עם שלטונות הכיבוש אלא אם כן ישוחררו אסירים אלה.
4) במאי 2022, בתגובה לקריאת ישראל להתנקשות בראש הלשכה המדינית של חמאס בעזה יחיא סינוואר, הצהיר אבו עבידה כי אם "האויב וההנהגה הכושלת שלו" יתנקשו בסינוואר, הדבר יגרום למתקפה של "רעידת אדמה אזורית חסרת תקדים ותגובה".
אנליסטים רבים, אלה המעוניינים בסוגיה הפלסטינית, ואפילו אנליסטים ישראלים עצמם, מאמינים שהנאומים וההצהרות שלו אמינים מאוד. הכתב הצבאי הישראלי גילי כהן חשף פעם כי הציבור הישראלי המתנחל סומך על דברי דובר הקסאם יותר מדוברים ישראלים.
לכל היותר, דובר השפה הערבית אביחי אדרי אמר כי שמו האמיתי של אבו עבידה הוא חודייפה סמיר עבדאללה אל-כהלוט, ופרסם תמונה של אדם כשלו (שהעיתונות הישראלית ראתה בו איום סמוי שאבו עבידה יהיה בראש סדר העדיפויות של ההתנקשות במהלך המלחמה). בשנת 2014 טענו גם כלי התקשורת הישראליים בעבר, לבקשת השב"כ, כי טענות אלה הופרכו על ידי מספר מקורות פלסטינים המקורבים לגדודי הקסאם, שאישרו כי התמונה אינה אבו עבידה, וכי התמונה אינה תמונתו. הוא לעולם לא יחשוף את זהותו האמיתית לתקשורת, והוסיף שרק מעטים יודעים מי הוא באמת.
כמה ספקולציות ישראליות על אבו עביידה
אבו עבידה החל להופיע בתקשורת מאז 2002 כאחד מפעילי השטח הבכירים של גדודי עז א-דין קסאם, והיה נוכח בכל מסיבות העיתונאים, עד שהפך לדובר הרשמי של הגדודי עז א-דין בשנת 2006.
לדברי הישראלים, אבו עבידה הוא מהכפר "נליה" בעזה, שנכבש על ידי ישראל ב-1948, והוא חי בג'באליא, צפונית-מזרחית לעזה, וביתו הופצץ יותר מפעם אחת במהלך הקרבות של 2008, 2012 ו-2014, ושוב במהלך הקרב על "מבול אל-אקצא".
ב-2013 קיבל תואר שני מהפקולטה למקורות דתיים באוניברסיטה האסלאמית בעזה בנושא "ארץ הקודש בין היהדות, הנצרות והאיסלאם", כך עולה מדו"ח שפרסם העיתון העברי ידיעות אחרונות ב-25 ביולי 2014.
סופר: חדר העריכה