בן האימאם: עימאד מורניה

מאז לפני ניצחון המהפכה האסלאמית באיראן, התפתח קשר הדוק בין האמאם ח'מיני, ורבים מבני הנוער של האומות הערביות והאסלאמיות, בהנהגת השהיד המנהיג הג'יהאדיסטי הגדול חאג עימאד מוגנייה. הדבר בא לידי ביטוי באופן ברור על ידי האמאם סייד עלי ח'אמנאי כאשר אמר בנאום: "השהיד הזה, אשר נרצח על ידי הציונים, ראה עצמו כבן של האמאם ח'מיני, והוא גאה בכך, משום שהאמאם החיה את השהיד הזה ואת שאר הצעירים הלבנונים והפלסטינים ונתן להם רוח חדשה".

מאז ניצחון המהפכה האסלאמית ב-1979 ואחריה הגדיר האמאם ח'מיני את עקרונות מדיניות החוץ של הרפובליקה האסלאמית של איראן באותה עת, שהראשונה מביניהם היא תמיכה בסוגיה הפלסטינית ובכל תנועות השחרור, נגד הישות הזמנית והממשל האמריקאי.

הדבר בא לידי ביטוי במעשים ובמילים, כאשר צעדיה הראשונים של איראן היו להעניק לשגרירות ישות הכיבוש (שעמה נותקו כל היחסים), ולמהר להעניק תמיכה חומרית ומוסרית לתנועות ההתנגדות בפלסטין ולאחר מכן בלבנון, ובראשן ההתנגדות האסלאמית חזבאללה.

במהלך הפלישה הישראלית לשטח לבנון בתחילת יוני 1982, ההנהגה האיראנית החליטה במהירות לשלוח חטיבה של משמרות המהפכה האסלאמית לסוריה, למרות שהיא עמדה בפני מלחמה עזה מצד צבאו של סדאם חוסיין. ואכן, הבריגדה של משמרות המהפכה הגיעה תוך ימים ספורים, ורובה הגיע לאזור בעלבק הרמל, ותרמה להיווצרותה וארגונה של ההתנגדות האסלאמית באמצעות תמיכתה בנשק וביכולות ובאמצעות אימונים.

בחזרה ליחסיו של חאג' עמאד עם האימאם ח'מיני, הוא גדל בשלבים מרובים, וזה חלק ממה שהתגלה:

אחד מחבריו, שחי דרכו בצעירותו, אומר כי חאג' עימאד הושפע, שכן עמיתיו היו עם התנועה המהפכנית של האימאם ח'מיני וניצחונו, ולכן הם המתינו אפילו לחדשות קטנות על האירועים, ודנו בכל ההתפתחויות המתרחשות בזירה האיראנית כולה. עבורם, האימאם היה נשיקה לכל מורד. אז בדרכים ספונטניות וספונטניות, הם הדפיסו והדביקו את התמונות שלו או ציירו אותן על הקירות. אבל חאג' אמד הבחין בכך שהדפיס את התמונה על חולצות הכותנה, והוא היה הראשון שלבש חולצה מודפסת בדמותו של האימאם.

הפגישה הראשונה עם האימאם של חאג' עימאד הייתה בשנת 1982, כאשר נסע לאיראן ביום הראשון של הפלישה ה"ישראלית", בליווי הרפורמטור מר מוחמד חוסיין פדלאללה (ראדה) ומשלחת של מלומדים לבנונים, במהלך כנס של העולם הפגיע.

בפרטי הפגישה אמר חבר הפרלמנט חאג' עלי עמאר לאתר אל חנאדק, שליווה את המשלחת והשתתף בפגישה, כי "הובחנה קבלת האימאם ח'מיני למשלחת הלבנונית, והדרכתו והמלצותיו היו הצורך לשמור על אחדות האסלאם, הצורך להתנגד לאויב הישראלי ולהיות מוכן ומוכן להתעמת איתו ולתמוך בעם הפלסטיני. למען שחרור פלסטין וירושלים". באשר לחאג' עימאד ומצבו במהלך הפגישה, חבר הפרלמנט עמאר הוסיף כי "השהיד חיבב את האימאם חומייני ונאמן לו מהרגעים הראשונים, והושפע מאוד מפגישתו, ומאז אותו תאריך אפשר לומר שחאג' עמאד היה שקרן באימאם, התכה מוחלטת, נאמן לו ועובד על הוראותיו".

כשהאימאם ח'מיני עזב, ולאחר שהודיעו על מותו, חאג' עימאד וחבריו חלקו זה עם זה את הלוויתו של הנביא פאזלאללה, שהפך למקום של נחמה וצער עם עזיבתו של האימאם (ראדה).

לאחר תקופה של עזיבת האימאם, חאג' עימאד וחאג' עמאר הלכו איתו למקדש האמאם ב"באחט זהרה", והיה ברור שהוא הושפע מאוד, כי "הוא היה מאוהב בו, ורואה בזה שלוחה של הנביאים והאימאמים הטהורים.

אחד האנשים המכירים את צעדת הג'יהאד של חאג' עימאד "רדוואן" מספר כי כאשר עמד בפני כל דילמה או בעיה שיש לפתור, חאג' רדוואן היה ייחודי לו ומכוון להרהר בזהירות ועמוק בתצלום של האימאם המנוח, ואינו משאיר זאת עד שהוא מגיע לפתרון.