האלוף השהיד קאסם סולימאני

המפקד הצבאי של כוח קודס במשמרות המהפכה האיראניים, קאסם סולימאני, נולד ב-1958 במחוז קרמן שבדרום-מזרח המדינה.

הגנרל סולימאני היה מעורב בפעולה פוליטית-צבאית בשלב מוקדם, החל מהמאבק נגד משטר השאה לפני ניצחון המהפכה ועד להצטרפות למשמרות המהפכה לאחר ניצחונו ב-1981, ועד להשתלטות על שדה התעופה של מחוז כרמאן עם מטוסים של המשטר העיראקי המפציצים שדות תעופה איראניים, ולאחר מכן להוביל קבוצה צבאית של 300 אנשים להילחם בסוסנגרד.

השהיד סולימאני נלחם במבצעים הצבאיים הגדולים ביותר במהלך המלחמה, שהבולטים שבהם הם: "קרבלה 4", "אל-פג'ר" ו"שלמג'ה". לאחר צבירת ניסיונו והופעת אישיותו ותהילת השדה הרחבה שלו, הוא היה נתון לניסיון התנקשות לאחר שנפצע בפעולות "דרך קודס" על ידי הרופא המטפל בו, אך עד מהרה התגלה וסוכל הניסיון. לאחר סיום המלחמה שהוטלה על עיראק ב-1988, משמרות המהפכה האיראניים לקחו על עצמם את המשימה של מאבק בסמים, והמפקד סולימאני השתלט על ראש הגדוד "סאראללה 41" כדי להתעמת עם המבריחים שחצו את הגבול לאפגניסטן. ב-1998 מונה למפקד "כוח קודס" של משמרות המהפכה, וב-2011 הועלה לדרגת מייג'ור גנרל.

העניין הפלסטיני היה בעל חשיבות מיוחדת לגנרל סולימאני, אשר שיבח שוב ושוב את התנגדות הפלגים הפלסטינים לכיבוש, באומרו: "איננו מוכנים לשאת ולתת או להתפשר בנושא הפלסטיני עם אמריקה או עם אחרים". הוא גם הדגיש את יציבות הסולידריות והפיוס בין הפלגים מצד אחד ובין ההתנגדות לרפובליקה האסלאמית של איראן מצד שני, וגינה את קיצוץ נתיבי האספקה לעם הפלסטיני.

באשר למהפכה הבחרינית, האלוף סולימאני, שהפופולריות שלו עלתה על גבולות האזור, ראה בבחירתו של העם מול המנהגים הרודניים הללו התנגדות, וכי החשיפה לקדושתו של האייתוללה שיח' איסא קאסם היא קו אדום, לאחר שהרשויות בבחריין עצרו את השיח' קאסים וביטלו את אזרחותו.

ב-2006 פתחה "ישראל" במלחמה נגד לבנון שנמשכה 33 ימים, שבמהלכה היה הגנרל סולימאני נוכח מאוד, ונוכחותו השפיעה רבות על מאזן המערכה לטובת "ההתנגדות האסלאמית" והעם הלבנוני.

למרות שהכיבוש ידע שהוא נמצא על הקרקע ובקווי החזית, הוא לא הצליח להגיע אליו כי הוא היה המטרה שלו.

עם תחילת המלחמה בסוריה, "כוח קודס", ובראשו השהיד סולימאני, עסק בעימות עם התקדמות ארגוני הטרור ובהגנה על המקומות הקדושים לצד הכוחות הסורים. יש לי את הקרב הגדול והחשוב ביותר: ניצחון בקרב "באב עמר", ששימש כ"חדר המבצעים לנפילת דמשק", בנוסף לקרב על חלב ועל אזור הכפר של חומס ולקרב קוסייר ב-2013, שתואר על ידי קצין המודיעין האמריקאי ז'אן מגווייר כ"תפנית אסטרטגית", ניצחון שנרשם על ידי סלמאני, שתיאר אותו כ"האיש החזק ביותר במזרח התיכון ".

במסר לאימאם סייד עלי ח'אמנאי, הכריז הגנרל סולימאני באופן רשמי על ההתקפה האחרונה על "דאעש" וחיסולו אחת ולתמיד, לאחר שחרור אלבוכמאל ב-2017. ח'אמנאי חיקה אותו בפקודת "זולפיקר" כמפקד הצבאי הראשון שהשיג ניצחון גדול בהיסטוריה של הרפובליקה האסלאמית.

בתגובה לתמיכת תנועות ההתנגדות באזור ובעולם, נסע הגנרל סולימאני לעיראק כדי לתמוך בו על ידי הגנה על אדמתו והמקומות הקדושים לו נגד ארגוני טרור, שם נכשל יחד עם הכוחות העיראקים הדחופים ופרויקט הגיוס העממי להפלת בגדאד. בעוד קרבות רבים התנהלו בחזית החזיתות, כולל: קרבות מצפון לסלהודין ושחרור ערים רבות, במיוחד "אמרלי", והדפת האיום על אזורי נג'ף וקרבלה, ושחרור תכרית ופלוג'ה ממערב לבגדאד, בנוסף לקרבות של סמארה וג'ורף אל-סאחר ושל ארביל. הוא שיחק תפקיד חשוב בתחום.

ב-3 בינואר 2020 נהרג הגנרל קאסם סולימאני בהפצצה אמריקאית ישירה שפגעה בשיירה שלו בדרך לשדה התעופה בבגדד. הוא מת מות קדושים מלווה בסגן ראש הקהל העממי או מהדי אל-מוהנדיס ומספר חברים. להיות פופולרי עם קרמן בקרב קהל היסטורי עממי עצום שכמותו איראן לא ראתה לאחר עזיבתו של מנהיג המהפכה האיראנית, האימאם רוחאללה ח'ומייני.

בעקבות מות הקדושים של הגנרל סולימאני, תקפו משמרות המהפכה האיראניים את הבסיס האמריקאי "עין אל-אסד" בעיראק ב-11 טילים מדויקים וגרמו נזק רב. מפקד פיקוד המרכז של ארצות הברית, פרנק מקנזי, הודה כי לא ראה התקפה אלימה יותר. הפרלמנט העיראקי הצביע בעד הפסקת נוכחותם של כוחות ארה"ב בו, או שהוא ייחשב ל"כוחות כובשים".