במסגרת ההפקה של לקחים מהעימות האמריקאי־ישראלי עליה, החליטה הרפובליקה האסלאמית באיראן להקים "מועצה להגנה לאומית", ומינתה את עלי לאריגאני כמזכיר המועצה העליונה לביטחון לאומי, זאת במטרה לרכז ולחזק את קבלת ההחלטות הביטחוניות במדינה. ומועצת הביטחון הלאומי אישרה את הקמת "מועצת ההגנה" כחלק מהפעלת סעיף 176 של חוקתה של הרפובליקה האסלאמית.
מזכירות המועצה ציינה כי יו"ר המועצה יהיה נשיא הרפובליקה, והיא תכלול בראשי השלוש הרשויות, מפקדי הכוחות המזוינים והשרים הרלוונטיים, וזאת על מנת "להשיג תיאום ומיקוד רב יותר בעניינים ביטחוניים ולעצב מחדש את היכולות הצבאיות של המדינה".
במהלך מלחמת ההגנה הקדושה היה באיראן גוף דומה בשם "המועצה העליונה להגנה", אך הוא בוטל עם הקמת מועצת הביטחון הלאומי בשנת 1989. נראה שהחלטה זו נתקבלה כעת על מנת לחזק את מבנה ממשל הביטחון.
לפי מקורות תקשורתיים, חברי המועצה יהיו: ראשי השלוש הרשויות, שני נציגים של מנהיג המהפכה האסלאמית, האימאם עאלי ח’אמינאי, שרי המודיעין, הביטחון והחוץ, ראש המטה הכללי של הכוחות המזוינים, מפקד משמרות המהפכה האסלאמיים, מפקד הצבא ומפקד מפקדת "חותם הנביאים". המועצה תוקם בתוך מסגרת מועצת הביטחון הלאומי לאחר סיום השינויים המבניים בה, ותהיה אחראית על ביצוע המשימות האסטרטגיות בתחום מדיניות ההגנה של המדינה.
---
המשימות המרכזיות של המועצה:
לחזק את היכולות הביטחוניות של המדינה ולבחון מרכזית את התוכניות הביטחוניות
לזרז את תהליך קבלת ההחלטות הצבאיות
לרכז את המנהיגות בין הכוחות המזוינים
למנוע הפתעות אסטרטגיות במלחמות או עימותים עתידיים
לארגן מחדש את מבנה הסמכויות ולהגדיר איומים ברפובליקה האסלאמית
לשנות את גישת ניהול המשברים ולחלק את האחריות באופן ברור ברמות הממשל הגבוהות בעת עימות צבאי
כל הצעדים הללו ננקטים במטרה ליצור "יציבות במערך קבלת ההחלטות תחת פיקוח המפקד העליון של הכוחות המזוינים", במקרה של מלחמה אפשרית בעתיד.
היחסים עם בעלי הברית בתקופת המלחמה:
בהקשר לקבל הספקות ותגוביות ביחס למתקפה האחרונה על איראן וליחסיה עם בעלות הברית האסטרטגיות שלה – במיוחד סין ורוסיה – סיפק עוזרו הפוליטי של מפקד משמרות המהפכה האסלאמית, תת־אלוף ידאללה ג’ואני, את ההבהרות הבאות:
1. האמנות שנחתמו בין איראן לסין או לרוסיה אינן מכילות סעיפים של "הגנה הדדית" או "ברית צבאית הדדית", כפי שניתן למצוא באמנות ביטחוניות אחרות
2. שיתוף הפעולה מתמקד בתחום הצבאי – במכירות ורכישות של ציוד צבאי, ובחלופה של ניסיונות — ללא כל התחייבות לסיוע צבאי ישיר במקרה של מלחמה
3. במהלך מלחמת 12 הימים, איראן לא ביקשה סיוע צבאי ישיר מרוסיה, סין או אף מבעלי בריתה בציר ההתנגדות
4. לא התקבלה כל בקשה רשמית מצידה של איראן לקבלת סיוע צבאי, ולכן אין בסיס לקביעות שסין או רוסיה "סירבו" לסייע
5. נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, נקט צעדים דיפלומטיים משמעותיים לטובת איראן במהלך המלחמה, והביע עמדות תמיכה במסגרת פורומים בינלאומיים — מה שמעיד על תמיכה פוליטית
6. אין התחייבות משפטית באמנות עם סין או רוסיה המחייבת אותן להגנה על איראן במקרה של מלחמה, ולא הייתה כל בקשה לעזרה צבאית. עם זאת, התקיים גיבוי פוליטי מצד גורמים מסוימים.
