האם איראן עומדת בפני סבב נוסף של הסלמה?

הסבב הראשון של התוקפנות האמריקנית–הישראלית נגד איראן הסתיים בהפסקת אש, אך מבלי שהושגו היעדים המרכזיים שנוסחו כתירוץ למתקפה: הפלת המשטר, סיום התוכנית הגרעינית של איראן והשמדת היכולות הבליסטיות שלה.
ימים לאחר ההכרזה על סיום המלחמה, חזרה וושינגטון לרמוז על אפשרות להסלמה חדשה, באמצעות מסרים ברורים למועצת הביטחון של האו"ם וציוצים סותרים מהנשיא טראמפ עצמו, אשר הזהיר את איראן כי "מצפה לה רע נוסף אם לא תחזור לסדר העולמי".
בעוד הסנאט האמריקאי מסרב להגביל את סמכויותיו הצבאיות, רומז טראמפ כי התקופה הנוכחית נועדה לפצות את ישראל על הפסדיה ההגנתיים – דבר שמחזק את ההנחה שהמלחמה לא הסתיימה סופית, וסבב שני עשוי להיות כבר בהכנה.

כישלון הסבב הראשון
למרות עוצמת ההתקפה הישראלית–האמריקנית על איראן, הסבב הראשון לא הצליח להשיג את יעדיו המוצהרים.
התוכנית הגרעינית האיראנית לא הושמדה – אתרים רגישים כמו פורדו ונתנז נשארו פעילים, גם אם ניזוקו באופן חלקי.
בזירה הפוליטית, לא הצליחו האמריקאים לערער את יציבות המשטר האיראני – להיפך, התגובה האיראנית הפגינה יכולת לספוג את המכה ולהשיב בצורה מתואמת, מחושבת וכואבת.
הציבור האיראני לא נסוג – אלא יצא תומך בהנהגה לאחר מתקפות הטילים המדויקות, אשר לא הסתפקו בפגיעה בעומק הישראלי, אלא התרחבו גם לבסיסים אמריקאיים במפרץ – מה שחיזק את תחושת הלכידות הלאומית.
והחשוב מכל – דבריו של טראמפ חשפו בגלוי כי המטרה האמריקנית לא הייתה טכנית בלבד, אלא פוליטית–אידיאולוגית. הוא אמר כי "שינוי המשטר" הוא הדרישה האמיתית, ולא רק ריסון היכולות הגרעיניות. מטרות מקסימליות אלו נכשלו, והדבר פותח את הדלת לניסיון נוסף שעשוי להיות קשה ומסוכן יותר.

סימני הסלמה לאחר הפסקת האש
למרות ההכרזה הרשמית על הפסקת אש, הסימנים הפוליטיים והביטחוניים שמגיעים מוושינגטון מאשרים כי אפשרות ההסלמה עודנה קיימת ובכוח.
במכתב רשמי למועצת הביטחון של האו"ם, חשפה סוכנות רויטרס כי ארצות הברית הודיעה ש"יעדנו הוא להשמיד את יכולתה של איראן להעשרה ולעצור את הסיכון שתשיג נשק גרעיני".
כמו כן, הקונגרס האמריקאי, באופן בולט, דחה הצעת חוק שהוגשה על ידי הדמוקרטים להגבלת סמכויותיו של טראמפ בנוגע לפתיחת מלחמה מול איראן – דבר שפותח פתח להחלטות חד-צדדיות מצד הממשל במקרה של חזרה לפעולה צבאית.
לכך מתווסף התסכול האמריקני ממה שהוגדר "עקשנות איראנית", לאחר שטהראן סירבה להציע כל ויתור פוליטי או טכני בעקבות העימות.
ההנהגה האיראנית, להיפך, יצאה בנאום בטוח שמחזק את קווי הגבול שלה והצהירה בגלוי כי התגובה הייתה חוקית ומידתית.
יתרה מכך, הפסקת האש שסיימה את הסבב הראשון של התוקפנות לא נבעה מהבנה בין איראן לישראל, אלא הייתה תוצאה של מאזן ההרתעה שכפו הטילים האיראניים – במיוחד המתקפה האיראנית האחרונה והשלכותיה בתוך ישראל וביחס לתפקידה של ארצות הברית.
לכן, השקט הזה נותר שברירי. כפי שהודו כלי התקשורת הישראליים, "הרגיעה הנוכחית אינה יותר ממצב זמני, והיא תלויה בעיקר בתפקידה של ארצות הברית בוויסות הקצב".

הזירה האזורית
אירופה פועלת בדיפלומטיה שאינה נקייה מתחבולות, שבאמצעותה היא מנסה לפרק את החזית האיראנית מבחינה פוליטית.
זוהי גישה המכונה בספרות העימות "דיפלומטיית הפירוק" – כלומר, יצירת סדקים פנימיים או רמזים שניתן להפריד בין השטח לפוליטיקה, כדי לדחוף את איראן לוויתורים הדרגתיים.
בקו אחר, ניכרת מגמה שיטתית של הידוק הלחץ על מדינות ציר ההתנגדות, אם באמצעות סנקציות ואם בלחצים מדיניים וביטחוניים – במטרה לשתק את יכולתן להשתתף בעימות אזורי או לפתוח חזיתות נוספות במקרה של פרוץ מלחמה חדשה.
מה שראוי לציון הוא שארצות הברית ובעלות בריתה ממשיכות להעניק לישראל סיוע צבאי אינטנסיבי, כולל מערכות הגנה אווירית – כפי שציין טראמפ בנאומו אתמול – לצד תגבור הנוכחות הימית במפרץ, דבר המהווה אינדיקציה להיערכות מוקדמת להתפתחויות אפשריות.

המצב הנוכחי
המצב טרם שב למסלולו התקין. המתיחות נמשכת, וישנה אפשרות לסבבים חדשים בכל רגע – לדוגמה, אם תיזום ישראל תוקפנות או חיסול פתאומי.
לכן, האפשרות להסלמה נוספת נותרת קיימת – לאו דווקא בטווח הקרוב, אך ככלל, האווירה הזו תמשיך ללוות את השלב הנוכחי, שעדיין לא יצא ממעגל הסכנה.