סיכויי ההסכם בין וושינגטון לטהראן

אופטימיות זהירה שוררת סביב המשא ומתן הבלתי ישיר בין איראן לארצות הברית, אשר פרטיו טרם הושלמו. עם זאת, בהסתמך על הצהרות נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, נראה כי הוא תולה תקוות רבות במסלול הדיפלומטי עם הרפובליקה האסלאמית. באשר לשימוש בכוח צבאי – זו תישאר אופציה של הנשיאות האמריקאית אם יקרסו השיחות, שתוצאותיהן צפויות להתברר בתוך חודשיים לכל היותר.

בהקשר זה, ישראל ניצבת "בשוליים", על פי מחקר של המכון למחקרי ביטחון לאומי בישראל, העוסק בהרחבה בשיחות הגרעין בין ארצות הברית לאיראן ובתחזיות לעתיד, וכן בהשלכותיהן על ישראל, הקוראת ליישום "המודל הלובי" על איראן – כלומר פירוק מוחלט של תכנית הגרעין האיראנית. אולם, הלך הרוח הכללי, כפי שמשתקף מהמחקר, מצביע על מגמות אחרות בין טהראן לוושינגטון, המפגינות נחישות להגיע להסכם ולהימנע מעימות צבאי. השאלה שנותרת פתוחה: כיצד על ישראל לנהוג במציאות הזו?

הטקסט המלא של המחקר שנערך במכון למחקרי ביטחון לאומי קובע:
הפערים בין טהראן לוושינגטון טרם הצטמצמו במידה ניכרת, אך שני הצדדים נראים נחושים להגיע להסכם ולמנוע הסלמה צבאית. כיצד אם כן, צריכה ישראל – שעומדת בשולי השיחות – לנהוג במצב זה?

השיחות בנושא הגרעין בין איראן לארצות הברית נמשכות, כאשר שני הצדדים הביעו העדפה להגיע להסכם על פני עימות צבאי, אף על פי שבשלב זה לא ניתן להעריך אם יצליחו לגשר על הפערים הקיימים ועל אלו שעשויים להתעורר בעתיד. נכון לעכשיו, שני הצדדים מביעים אופטימיות ונראה שהם מבינים את הערך שבהעמקת הדיונים. לפי הנשיא טראמפ, שמייחס חשיבות רבה לגיבוש הסכם, מטרת השיחות היא למנוע מאיראן להשיג נשק גרעיני. עם זאת, מתקיים דיון בממשל האמריקאי על הדרך להשגת מטרה זו – בין אלו הדורשים פירוק מוחלט של תכנית הגרעין לבין אלו המקבלים את עמדת איראן בדבר זכותה להעשרת אורניום, ומוכנים לנהל משא ומתן על בסיס זה.

מצידה, ישראל נראית כעומדת בשולי השיחות. למרות עמדתה הדורשת יישום "המודל הלובי" על איראן, כלומר פירוק מוחלט של תכנית הגרעין האיראנית, ההתנהלות האמריקאית עד כה מצביעה על מגמות פייסניות יותר. לכן, חשוב שהדיאלוג בין ירושלים לוושינגטון יתקיים גם מעבר לרמה הפוליטית הבכירה, ויכלול מפגשים הדוקים בין קבוצות עבודה, שישפיעו על קווי המתאר של ההסכם המתגבש, תוך התמקדות בעתיד התשתית הגרעינית שתישאר בידי איראן, היקף הפיקוח, וסוגיית פקיעת תוקף ההסכם. כל צעד ישראלי שיתפרש כניסיון לחבל בהסכם ייתקל בביקורת קשה, ויכול להשפיע על נושאים בעלי חשיבות אסטרטגית לישראל – הן בנוגע לאתגר הגרעין האיראני והן בנושאים אחרים.

השיחות בין ארצות הברית לאיראן נמשכות במטרה להגיע להסכם בנושא הגרעין. הן מתקיימות ברמה גבוהה – שר החוץ האיראני עבאס עראקצ'י ושליח הנשיא טראמפ, סטיב ויטקוף, במתכונת ישירה (בנוכחות שר החוץ של עומאן). באופן כללי, שני הדוברים האמריקאי והאיראני מתייחסים לתוכן השיחות באופן חיובי, ומביעים אופטימיות מסוימת לגבי האפשרות להגיע להסכם. נראה כי שני הצדדים סבורים שיש בסיס ראשוני מוסכם המאפשר קיום דיונים מעמיקים נוספים. לעיתים נדירות מספקים הצדדים פרטים על תוכן השיחות, אך מהדיווחים שהודלפו ומתוכן הנאום המתוכנן (21 באפריל) של שר החוץ האיראני בכנס קרנגי בארצות הברית (שבוטל לאחר שעראקצ'י סירב להשיב על שאלות), נראה כי בשלב זה הם מתמקדים בעיקר בנושאים הבאים:

היקף ורמת ההעשרה באיראן – נראה כי ממשל טראמפ מקבל באופן כללי את העיקרון הבסיסי שאומץ על ידי הנשיא אובמה, לפיו לאיראן יש זכות להעשרת אורניום, ואיראן אינה מוכנה לוותר על כך. גם אם הממשל עדיין מנסה להציע רעיונות חלופיים שימנעו העשרה באיראן, בהנחה שהממשל לא ינסה לכפות עמדה שונה, הדיון יתמקד בעיקר ברמת ההעשרה, היקפה, וכמות החומר המועשר שיכולה להישאר בידי איראן בכל רגע נתון. ההסכם הגרעיני משנת 2015, הידוע בשם תוכנית הפעולה המשותפת המקיפה, אפשר לאיראן להחזיק ב-300 קילוגרם בלבד של אורניום מועשר ברמה של 3.67 אחוז. בניגוד למשא ומתן על נושא זה שהתנהל בתקופת ממשל ביידן (2021–2022), האיראנים אינם דורשים הפעם חזרה להסכם הגרעין, אלא דורשים "הסכם חדש" שאינו מחויב לסטנדרטים הקודמים. בנאומו המתוכנן, ציין עראקצ'י כי הוא מניח שטראמפ, לאחר שנסוג מההסכם המקורי (2018), אינו מעוניין לשוב אליו גם כן. בכל מקרה, גם אם הצדדים ירצו לחזור להסכם עצמו, הוא כבר אינו רלוונטי, בעיקר בשל ההתקדמות המשמעותית של איראן בתחום הצנטריפוגות המתקדמות – ישנם אלפים מהם – וספק אם איראן תהיה מוכנה לפרק את כולם. הקריטריונים שהנחו את ההסכם הקודם התמקדו בשמירה על זמן פריצה פוטנציאלי לייצור פצצה של שנה אחת, דבר שכמעט בלתי אפשרי להשגה ולהסכמה לאור ההתקדמות המשמעותית שהשיגה איראן בתחום זה בשנים האחרונות.

משך ההסכם – ההסכם החדש יצטרך לגשר על הפער בין הרצון האיראני להגביל את תוקפו, כך שבסופו תוכל איראן לשוב להעשרת אורניום בהיקף נרחב, לבין רצונו של טראמפ שההסכם יהיה בתוקף לשנים רבות ואולי אף לצמיתות.

פיקוח על התוכנית הגרעינית – מאז נסיגת ארצות הברית מההסכם, נפגעה משמעותית יכולתה של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית לפקח על חלק ניכר מההתקדמות שהשיגה איראן בתחום הגרעין. בשלוש השנים האחרונות, מרבית מצלמות הסוכנות לא סיפקו נתונים על פעולות ההעשרה, כריית האורניום ובניית הצנטריפוגות. כמו כן, איראן אינה מיישמת את הפרוטוקול הנוסף של הסוכנות בשטחה, המחייב בין היתר את המדינות לצרף מגוון פרטים להצהרות המוגשות לסוכנות, מרחיב את סמכויות הגישה של המפקחים, ומאפשר שימוש בטכנולוגיות מסוימות ליישום מערכת האימות. סביר להניח שאם ייחתם הסכם חדש ואיראן תחזור לשיתוף פעולה עם הסוכנות, תצטרך הסוכנות להשקיע משאבים רבים לסגירת הפערים שהצטברו במהלך השנים שבהן נמנעה איראן מלהעניק גישה למידע חשוב. לכך מתווספות הסוגיות הפתוחות מזה שנים בנוגע לאתרים לא מוצהרים שבהם נמצאו חלקיקי אורניום, ושאליהן איראן מסרבת להשיב.

מנהל הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, רפאל גרוסי, חזר והזהיר מפני ההתקדמות המשמעותית של התוכנית הגרעינית האיראנית, והדגיש שוב כי מדינה שאינה מחזיקה בנשק גרעיני אינה מעשירה אורניום לרמה של 60%. הוא הביע את נכונות הסוכנות להעניק כל סיוע להשגת הסכם, בהתאם לחובותיה ולסמכויותיה. במקביל, עם המשך השיחות, ערך גרוסי ביקורים בטהראן, וושינגטון ופריז, אך עד כה לא השתתף בפועל בסבבי השיחות שהתקיימו. ראוי לציין כי לפני נסיגת ארצות הברית מההסכם הגרעיני המקורי, שיתפה איראן פעולה עם הסוכנות ועמדה בהתחייבויותיה על פי ההסכם, ונראה גם כי אין לה בעיה להתחייב ל"תוכנית מקיפה לפיקוח ואימות שתוודא את שלמות התוכנית הגרעינית".

ערבויות – בדומה לתקדים נסיגת טראמפ מההסכם הגרעיני במהלך כהונתו הקודמת, שואפים האיראנים לעגן את ההסכם הנדון כעת, ברגע שיושג, בערבויות מחייבות, כולל אישור הקונגרס האמריקאי או, לחלופין, שמירת האורניום המועשר ברמה גבוהה ברשותם או ברשות רוסיה (כך שהאורניום יחזור לאיראן במקרה של הפרה אמריקאית נוספת של ההס.