הצבא הישראלי משתמש במערכות בלתי מאוישות

צבא הכיבוש הישראלי, במאבקו מול ההתנגדות הפלסטינית ברצועת עזה, מאז תחילת המבצעים הקרקעיים, פנה לחלק מהמערכות והנשקים הבלתי מאוישים, מחשש לנפגעים רבים בשורותיו, ולנוכח העדר הרוח הלחימה אצל רבים מחייליו וקציניו, דבר שמתבטא במפגשיהם עם הלוחמים הפלסטינים, שהוכיחו כי הם עליונים בגורם זה (כלומר, הרוח הלחימה). כמו כן, הצבא מנצל קרב זה לניסיון שטח עם המערכות הללו לפני ייצורן בכמויות גדולות יותר לסגירת הפערים, ואולי לשיווקן בינלאומי לאחר תום התוקפנות הזו.

חלק מאמצעי התקשורת הישראליים חשפו כמה דגמים של מערכות אלו בשימוש, שכולן משותפות ביכולת אחת: "שליטה מרחוק". הדגמים הם: דחפור D-9 ללא נהג, נגמ"ש נשלט מרחוק ומזל"ט "מעוז".

דחפור D-9 בלתי מאויש "פנדה"

- תעשיית התעופה הישראלית פיתחה את מערכת ההפעלה שלו (הרובוט), תוך שימוש בטכנולוגיות המשמשות במל"טים, כדי לשלוט בדחפור מרחוק.
- הוא הוכנס לרצועת עזה ביום הראשון לאחר תחילת המלחמה.
- יש לו יכולת לזהות מטעני חבלה, לחלץ נגמ"שים תחת אש ולהרוס מבנים ובתים.
- משקלו המינימלי הוא 65 טון, ויש לו שליטה מלאה מרחוק, כולל יכולות נהיגה וניווט, הפעלת המנוף, בנוסף לשליטה במנגנוני הכלי, כגון טמפרטורת המנוע ולחץ השמן.

נגמ"ש בלתי מאויש

- מתבסס על שלדת נגמ"ש 113-M הישראלי (המכונה "זלדה").
- הוא שימש באזורים מרוחקים (שבהם אין אוכלוסייה) מכיוון שהוא חלש מאוד מול כל הנשקים נגד שריון (אפילו נשקים קלים בקוטר 12.7 מ"מ מסוגלים לפגוע ולהשבית ואולי להרוס אותו בהתאם למקום הפגיעה).
- הוא שימש למשימות לוגיסטיות בלבד, על ידי העברת ציוד צבאי ונשק למקומות מסוימים, ללא סיכון לחיילים.
- הוא מופעל מרחוק על ידי חיילים שהוכשרו, תוך שימוש במסך קטן, ג'ויסטיק והגה, בעזרת חיישנים הפזורים בו.
- הצבא מתכנן להתאים את מערכת השליטה בו לרכבים משוריינים אחרים כמו טנקים או תותחים. אך לא בשלב זה, בשל יכולות ההתנגדות המסוכנות בירי, מה שיגרום להפסדים כלכליים גדולים לצבא. חיישנים ומערכות שליטה מרחוק ומה שקשור בהם, מייקרים את עלות הייצור לעומת נגמ"שים מאוישים.

רחפן "מעוז"

- מיוצר על ידי חברת רפאל, והוא שימש בעבר לביצוע פעולות התאבדותיות נגד ההתנגדות הפלסטינית בגדה.
- משמש בעזה לזיהוי מקומות שהות הלוחמים והתמודדות איתם.
- משקלו 2.2 ק"ג, ויש לו מבנה גלילי העומד על שלוש רגליים, ומשתמש בזוגות פרופלורים מתקפלים להמראה, בעודו משתמש בשני מערכות סריקה לזיהוי מטרות.
- חלקם שימשו לסריקה בתוך דירות, חדרים ומנהרות, חלקם גם מצוידים ביכולת ירי והשלכת רימונים בקצב של 4-5 רימונים לכל רחפן. מנגד, כבר בימים הראשונים חשפו גדודי עז א-דין אל-קסאם דגם משלהם לרחפנים, שהתברר כי הם מתקדמים מאוד ויכולים להשליך פצצות נגד רכבים ואתרים צבאיים ישראליים ולפגוע בהם במדויק.
    הרחפן סובל מכמה נקודות תורפה:
       1- מהירותו האיטית יחסית שנעה בין 46 קמ"ש ל-72 קמ"ש.
       2-  טווח הטיסה שלו (מרחק מהחדר הבקרה): באזור פתוח מגיע עד 1000 מטר ו-500 מטר באזורים בנויים, והוא יכול לפעול במשך 15 דקות בלבד. דבר זה מאפשר גילויו בקלות, ומאפשר להתנגדות לזהות את מקום הבקרה ולפגוע בו.
       3- ניתן להילחם בו בקלות ובדרכים זולות ביותר באמצעות רובי ציד (שֶׁרֶק), או על ידי הנחת מחסומים מבד עבה בין החדרים והחלונות כדי להקשות עליו תנועה והתקדמות.