השהיד שייח' רג'ב חרב

השהיד שייח' רג'ב חרב נולד בעיירה ג'יבשיט שבדרום לבנון בשנת 1952, למשפחה מחויבת, חרוצה וטובה. בשנת 1969 עבר לביירות כדי להשלים את לימודי הדת, ולאחר מכן נסע לאלנג'ף אלאשרף בעיראק, שם המשיך את לימודיו בידי חוקרים בכירים והיה מודע תמיד לסצנה הלבנונית.

לאחר שנה וחצי חזר השיח' ללבנון לאחר שהמשטר העיראקי שם דגש רב יותר על החוקרים, כולל הוא עצמו, להשלמת דרך החינוך וההתרגשות של הנוער והבנת עקרונות האסלאם, מה שעורר את זעמם של כוחות פוליטיים שלא התמודדו עם סוג זה של איום קודם לכן, והחלו לפעול להגביל, לרדוף ולרדוף אותם.אלה התאספו סביב השייח' רגב.

שיח' הארב נהנה מתפילות יום שישי כהזדמנות לדבר עם אנשים, הוא היה מקשיב לתלונותיהם, עונה לשאלותיהם ומכיר להם יותר עקרונות ואמונות אינטלקטואליות ואיסלמיות. עד שתפילות יום שישי הפכו מאוחר יותר לגרעין של עבודה ג'יהאדיסטית מוצקה.

בהמשך לפעילותו הפסטורלית, הקים שיח' רגב מוסדות צדקה חברתיים רבים, ביניהם: בית הכסף המוסלמי שנתן הלוואות קטנות ונוהל בעצמו, בנה במו ידיו את בית הספר "אלשרקייה" בסיוע העם. מהכפר שלו, קרן הקדושים של המהפכה האסלאמית למשפחות חללי הכיבוש הישראלי, והרפובליקה האסלאמית הייתה איראן תרמה למתן סיוע להם, וזו הייתה תחילתה של הקמת קרן השהידים בלבנון.

 לאחר ניצחון המהפכה באיראן, ובתפילת יום השישי הראשונה, הוא פנה למתפללים ואמר: "מהדוכן הזה, וממועדון חוסייני זה, אנו מצהירים על תמיכתנו המלאה במהפכה האסלאמית המבורכת באיראן, ומתחייבים. נאמנות למנהיגה, האימאם רוחאללה חומייני, כמנהיג המוסלמים, ומכאן אנו אומרים לאימאם חומייני, אנחנו מאחוריך. באלוהים, אם היית משתכשך בים, היינו משתכשכים בים עם אתה."

בשנת 1982, הישות הישראלית כבשה את לבנון בשותפות בינלאומית ובשתיקה ערבית.השייח' היה בכנס שהתקיים באיראן, אז הוא חזר מיד להיות עם עמו ולהתחיל שוב את דרך ההתנגדות שלו.

עם הגעתו לדרום נודע לו על החלטת העוצר, אז הוא קרא לאנשים לערוך תפילות במסגד בניגוד לכיבוש, שכן מספר המתפללים גדל מיום ליום עד שהפך למיסה בתפילות יום שישי. השבוע השני לכיבוש.

העימות הראשון היה עם קבוצתו של הסוכן סעד חדד, שם התעמתו האנשים עם הכוח הצבאי הישראלי, בראשות שייח' חרב, שניצל את העימות הזה כדי להדגיש בפני העם את האיסור להתמודד בכל דרך עם הכיבוש.
הישראלים פשטו מספר פעמים על ביתו של השייח', ובכל פעם נשמטה העילה למעצרו כשלא מצאו נשק בביתו, אולם הם המשיכו לעקוב ולהטריד אותו עד שעצרו אותו בשנת 1983 ולקחו אותו לבית החולים. מטה המודיעין, אחר כך למרכז המעצר אנסאר ולאחר מכן למרכז המודיעין בצור, שם תורגלו עליו שיטות עינויים וטרור. הציעו לו לעזוב את הדרום, אך הוא סירב. ההמונים שהוקיעו את מעצרו ייצגו את הביטוי הציבורי הראשון והחשוב ביותר של העימות, ולכן האויב שחרר אותו לפני שהדברים יצאו משליטה.

השייח' השהיד פעל להסלמה של קצב הסכסוך, ולכן החל להעניק תמיכה כספית וצבאית למוג'אהדין, וכיוון בבירור לנקודת העוינות בכל דרשותיו, במיוחד בשנת 1984 במלאת יום השנה לקדושה של השהיד חני שוכר. שם הוא דרש באומרו: "לא נקבל חצאי מידה, ומי שיושיט יד לאויבנו, יד אלינו." אנו אומרים לו: "או שכולכם איתנו, או שכולכם עם האויב שלנו. ”

תפילתו האחרונה של שייח' רגב הייתה ב-16 בפברואר 1984. לאחר שאמר את תפילתו של כמיל בליל שישי במסגד גבשית, נרצח השייח' על ידי כדורי סוכני הכיבוש בעת שעזב. מספר המשתתפים בהלווייתו נאמד בעשרות אלפים.