העימותים היבשתיים בדרום לבנון – טכניקת ההסתדרות

בעקבות הכרזתו על המלחמה בלבנון ב־23 בספטמבר 2024, הודיע צה"ל ב־1 באוקטובר על תחילת מבצע יבשתי "ממוקד" בכפרי הרכס הדרומי של לבנון, לאחר ימים של תקיפות אוויריות נרחבות שפגעו באזורים שונים בדרום, בבקעה ובדאחיה. ההודעה הרשמית תיארה את המבצע כ"מדוד" וכקרוב לגבול הפלסטיני, מה ששיקף רף נמוך יחסית של יעדים פוליטיים וצבאיים, בניגוד ליעדים המוצהרים בדרך כלל. הקשר זה חשוב להבנת דפוס העימות, שכן ישראל יודעת היטב שהישענותה על היבשה והרחבת פעולותיה בה הוא הימור כושל, ולכן הגדירה זאת כ"מבצע יבשתי קצר טווח", בהישענות על חיפוי אווירי, להשגת היעדים שהציבה במהירות – כפי שטענה. אלא שכבר מראש ידעו כולם לאן תיטה הכף, שכן העליונות הצבאית בשטח היא מנקודות הכוח המרכזיות של חיזבאללה.

תחילת הפלישה ונתיביה המבצעיים

פיקוד האויב הדגיש שהמבצע ייושם לפי תוכנית קפדנית בפיקוח הפיקוד הצפוני והמטה הכללי, ומטרתו להיכנס למספר כפרים קדמיים. מנקודת מבט של חיזבאללה, עצם ההכרזה ואף נקיטת הצעד הראשון לא מהווים הכרעה אוטומטית, אלא מבחן ליכולתו למנוע מישראל לקבע נקודות בכפרים אלו ולשחוק אותה. היעד הישראלי המוצהר היה פגיעה במשגרים והשמדת תשתיות קרובות לגבול, אך נותר פתח גם ליעדים בלתי מוצהרים.

הקִמון הטקטי

חיזבאללה הסתמך במידה רבה במהלך העימותים היבשתיים על מה שמכונה "קִמון טקטי" – הורדת עוצמת הפעילות הגלויה כדי להעניק לישראל תחושת נוחות מדומה, ואז בחירת נקודת הסתערות מתאימה. למעשה, הקמון אינו שקול לשיתוק מוחלט אלא לשליטה בקצב החשיפה וההיעלמות, וריכוז התקפות כאשר הכוחות הישראליים נערמים בנקודות פגיעות. בשטח, אפשר הקמון לחיזבאללה לצמצם את אבדותיו הישירות, תוך שמירה על היכולת להנחית מכות כואבות בעת טעות טקטית של ישראל או בניסיונה לקבע עמדות קדמיות.

טכניקת ההסתדרות

ההסתדרות היוותה נדבך נוסף בטקטיקה. מטרתה להציב מלכודות או נקודות שנראות חלשות כדי למשוך את כוחות האויב, ואז להפוך את הקרב לחזית נוחה עבור חיזבאללה שבה הוא יכול לפעול בגמישות. טכניקות אלה נצפו גם בהתנהלות חיזבאללה ברפיח ובצפון עזה, שם תואר הלחימה כ"מלחמת זיקית" המבוססת על גמישות תנועה ומעקב אחרי האויב. בלבנון השתלבה ההסתדרות עם היכרותו העמוקה של חיזבאללה את השטח והיכולות ההגנתיות שבנה במשך שנים באזור, מה שהפך כל ניסיון ישראלי לקיבוע יקר מאוד.

תכנון מרכזי וביצוע מבוזר

אחת מנקודות הכוח היא שחיזבאללה משלב תכנון מרכזי ברור עם גמישות ביצוע מבוזרת בידי היחידות המקומיות (האזורים הגיאוגרפיים). מודל זה מאפשר קבלת החלטות מהירה בשטח במסגרת אסטרטגית מוגדרת, מזרז את ההיענות להזדמנויות, ומקשה על ישראל לפענח את כוונות חיזבאללה או לפגוע בו בדיוק.

הסיוע האווירי והיכולות הטכנולוגיות של ישראל עשויים לשרת בטווח הקצר את ניסיונותיה לפרוץ לשטח, אך אינם מבטיחים קיבוע אם לא ילוו בתוכנית לוגיסטית וביטחונית להתמודדות עם מארבים, הסתדרות ויכולות הכוח של חיזבאללה. הניסיון שנצבר בעימותים קודמים – 1982, 2006, הלחימה בסוריה וגם עזה – מוכיח שחיזבאללה מסוגל לסכל כל תוכנית ישראלית ולהסב לה אבדות מתמשכות. מכאן מובן מדוע ישראל הגדירה מראש רף יעדים מוגבל כדי להימנע מהידרדרות לעימות התשה חסר תוחלת.

מהעימות שניהל חיזבאללה מול ישראל במשך כחודשיים עלה שהכרעה בשטח אינה אפשרית ואינה מגשימה את יעדי ישראל, שכן הדבר קשה בתנאים שחיזבאללה יצר באזורים שנודעו מראש כפגיעים לפלישה יבשתית. מכאן נבע יתרון ברור לטובת חיזבאללה במהלך הקרבות היבשתיים, וזה ניכר בתוצאות: ישראל דיווחה על "אירועים קשים" כמעט מדי יום בדרום לבנון, בנוסף למארבים שהוצבו לה וההלם שספגה. הקרבות העזים מול לוחמי חיזבאללה מנעו את התקדמותה והסבו לה אבדות כבדות בנפש ובחומר. בהקשר זה נהג השהיד חסן נסראללה לומר תמיד: "הכניסה לדרום לבנון איננה איום אלא הזדמנות היסטורית."