אישור התפטרותו של הרמטכ"ל הישראלי, הרצי הלוי, שתיכנס לתוקף ב-6 במרץ 2025, מסמל באופן חד משמעי כישלון של הצבא הישראלי, במיוחד בעקבות אירועי ה-7 באוקטובר והכישלון במבצע הצבאי בעזה. הלוי, שלא הצליח להשיג את היעדים המרכזיים של ישראל במלחמה, כגון חיסול תשתיות חמאס או שינוי משמעותי במציאות בעזה, נאלץ לפרוש מתפקידו בעיצומה של תקופה רגישה ומסוכנת.
עזיבתו של הלוי מותירה ואקום מנהיגותי משמעותי בצמרת הצבא, בשעה שישראל מתמודדת עם איומים מורכבים מרצועת עזה, הגדה המערבית, לבנון ואיראן, כמו גם עם משבר אמון ציבורי חריף בצה"ל.
כעת, שלושה מועמדים מרכזיים עומדים על הפרק להחליף את הלוי:
אייל זמיר נחשב למועמד המוביל. זמיר, ששימש בעבר כסגן הרמטכ"ל וכמפקד פיקוד הדרום, כיהן גם כמזכיר הצבאי של ראש הממשלה בנימין נתניהו, ונחשב מקורב אליו. מניסיונו, הוא מכיר לעומק את האתגרים האסטרטגיים, הביטחוניים והתקציביים של מערכת הביטחון.
עם זאת, זמיר נושא גם צל כבד מהעבר: הוא היה בין הקצינים שהופתעו לחלוטין על ידי מתקפת חמאס באוקטובר 2024, כאשר שימש סגן רמטכ"ל. אירוע זה עורר ביקורת נרחבת על מוכנותו והערכתו למצב.
אמיר ברעם, סגן הרמטכ"ל הנוכחי, נחשב למועמד חדשני בזכות גישתו האסטרטגית, המשלבת טכנולוגיות מתקדמות כמו בינה מלאכותית וכלים בלתי מאוישים בלחימה.
ברעם, שמילא בעבר תפקידים בכירים בצפון, כולל מפקד פיקוד הצפון, מביא עמו ניסיון מול חזבאללה בגבול הצפון. למרות זאת, חולשתו היא היעדר קשרים פוליטיים חזקים, מה שעשוי להוות מכשול במינויו.
תמיר ידעי נחשב למועמד מפתיע, או "הסוס השחור" של המרוץ. עם ניסיון משמעותי בזירה הפלסטינית, במיוחד בגדה המערבית, ידעי נחשב לאסטרטג מוכשר, אך הוא אינו בעל אותה רמת חשיפה והשפעה כמו זמיר וברעם.
מינוי רמטכ"ל חדש יושפע לא רק מיכולותיהם המקצועיות של המועמדים, אלא גם מקשריהם הפוליטיים והחזון האסטרטגי שדורשת ההנהגה המדינית. המשבר הנוכחי בצבא הישראלי מדגיש את הצורך במנהיגות חזקה, שתוכל להתמודד עם אתגרי הביטחון והמשבר הפנימי בישראל.
סופר: אל-חנאדק