13:42 זמן קודס הכבושה
תראיטא פארסי סבור במאמר זה, שפורסם באתר "Responsible Statecraft" ותורגם על ידי אתר אל-ח'נאדק, כי נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ עשוי לרצות לשמור את העימות ברמה נמוכה, שתשמר את הסטטוס קוו עד לאחר בחירות האמצע, אך גם לרפובליקה האסלאמית באיראן יש מה לומר בעניין. פארסי סוקר את תרחישי ההסלמה האפשריים בתקופה הקרובה, במיוחד לאחר חידוש התוקפנות האמריקאית-ישראלית נגד האי לארק, ומצביע על האפשרות שטראמפ יפנה להחלטות דרמטיות והסלמתיות, כפי שכמעט קרה בשנת 2020 לאחר שהפסיד בבחירות לנשיאות.
הטקסט המתורגם:
למרות הרעש סביב הסנקציות החדשות שהטיל דונלד טראמפ, ואף בעקבות התקיפות האמריקאיות שפגעו באי האיראני לארק רק לפני שעות, אינדיקציות רבות מצביעות על כך שטראמפ אינו חותר להסלמה דרמטית מול איראן.
לפי דיווחים שפורסמו ביום ראשון, הצבא האמריקאי תקף משגרי טילים איראניים באי, במטרה למנוע מטהרן להניח מוקשים חדשים במצר הורמוז. מדובר בתקיפה האמריקאית הידועה הראשונה נגד איראן מאז שטראמפ הכריז על הפסקת אש ביולי. הפרטים עדיין מתבררים.
במקביל, "המוסד הפיננסי הגדול" שעליו התחייב שר האוצר האמריקאי סקוט בסנט להטיל סנקציות בשל עסקאותיו עם איראן, התברר כלא יותר מבנק מצרים, הבנק השני בגודלו במצרים. אף שבנק מצרים נחשב לאחד הבנקים הגדולים באזור, הוא עדיין גמד בהשוואה לענקיות הפיננסיות העולמיות, המחזיקות בנכסים בהיקף של טריליוני דולרים.
אין זה מפתיע שהמהלכים האחרונים של טראמפ בתחום הסנקציות מלווים ברעש גדול יותר מהשפעתם בפועל. אין פירוש הדבר שהמלחמה הכלכלית שמוביל בסנט לא תפגע באזרחים האיראנים או תפעיל לחץ על הכלכלה האיראנית; היא אכן תעשה זאת. אך אין הרבה אינדיקציות לכך שהכאב הזה ידחוף את טהרן להיכנע לטראמפ, או אפילו שהסנקציות תוכננו כדי לגרום לאיראן נזק משמעותי, למרות הרטוריקה ההסלמתית של הנשיא האמריקאי.
במקום זאת, נראה שטראמפ מנהל הימור שונה לחלוטין: לשמור את העימות ברמה נמוכה עד לבחירות האמצע, ללא הסכם דיפלומטי, ובמקביל מבלי לאפשר למצב להתדרדר למלחמה כוללת. כלומר, לשמר תקופה של שקט יחסי שתוציא את איראן מהכותרות, ותנתק, ככל שהבחירות יתקרבו, את הקשר בין האינפלציה ועליית מחירי הדלק מצד אחד לבין המלחמה המטופשת שטראמפ בחר לנהל מצד שני.
סנקציות "יום הניצחון" מסייעות ליצור רושם שארצות הברית מחזיקה ביוזמה, במקביל להגברת הלחץ על איראן. יחד עם הגידול בתנועת הספנות במצר הורמוז, צעדים אלה הופכים את שימור הסטטוס קוו ליקר יותר עבור טהרן מאשר עבור וושינגטון, אך לא ברמה שתדחוף את איראן להסלמה נגדית בטווח הקצר.
למעשה, מדובר במעין תהליך של חנק איטי, שנועד להבטיח שבחודשיים הקרובים לא תתרחש לא דיפלומטיה שתמשוך את תשומת הלב התקשורתית ולא הסלמה צבאית.
מצב זה מעניק לטהרן סיבה מוגבלת בלבד להיכנס לפאניקה מיידית. תגובתה תהיה תלויה במידה רבה במה שוושינגטון תעשה בהמשך. לדעתי, קיימים שלושה תרחישים אפשריים.
טראמפ עלול ללכת רחוק מדי ולדחוף את איראן לעבור את מה שטהרן רואה כניתן לניהול בטווח הקצר. לדוגמה, סביר מאוד שתקיפות נגד יעדים איראניים באי לארק יובילו לתגובה איראנית. יתרה מכך, אם טראמפ יחליט לתפוס מכליות נפט איראניות בדרכן לסין, כמעט בוודאות טהרן תגיב בהגברת התקיפות נגד ספינות המשתמשות בנתיב הדרומי של מצר הורמוז, ואף ייתכן שתתקוף מתקני אנרגיה במדינות המפרץ. סביר גם שסין תגיב בעוצמה למהלך כזה. התוצאה תהיה בדיוק סוג ההסלמה שטראמפ מעוניין להימנע ממנה בחודשיים הקרובים.
התרחיש השני הוא שסנקציות "יום הניצחון" לא יובילו את איראן להסלמה נגדית בטווח הקצר ולא ישנו את חישוביה בטווח הבינוני. טהרן תגיע למסקנה שלמרות כל הרעש, סגירת מצר הורמוז עדיין מספיקה, וכי הלחצים הכלכליים הגוברים על טראמפ יאלצו אותו בסופו של דבר לחזור לשולחן המשא ומתן, הפעם מעמדה מציאותית יותר.
אף שתרחיש זה אינו התוצאה הסבירה ביותר, הוא מסייע להסביר מדוע איראן משקיעה רבות בדיפלומטיה האזורית, גם כאשר כל האינדיקציות מצביעות על כך שטראמפ אינו מעוניין להגיע להסכם בשלב זה.
דיפלומטים מעומאן, פקיסטן וקטר מעורבים במאמצים דיפלומטיים אינטנסיביים מול טהרן בנושא מצר הורמוז. לפי מקורותיי, טראמפ העביר לאיראן מסר ישיר שלפיו לא יסיר את המצור גם אם טהרן תפתח מחדש את המצר, וכי הוא גם אינו תומך בחזרה למזכר ההבנות הקודם.
שוב, שמירה על איראן מחוץ לכותרות בתקופה שלפני הבחירות מחייבת להימנע מהתרחשות של אחד משני סוגי ההתפתחויות: צבאיות או דיפלומטיות.
באמצעות מעורבות מול המתווכים האזוריים, טהרן משיגה שלוש מטרות. ראשית, היא מראה לציבור האיראני כי התמשכות המלחמה נובעת מהסרבנות האמריקאית ולא מחוסר גמישות איראני. ככל שהמלחמה נמשכת והעומס על האזרחים האיראנים גובר, השליטה בנרטיב ובשאלת האחריות והאשמה הופכת חשובה יותר עבור טהרן. למזלה של איראן, סירובו המוחלט והפומבי של טראמפ לדיפלומטיה משרת ישירות את האינטרס שלה.
שנית, למעורבות הדיפלומטית הזו יש חשיבות רבה גם במאבק האזורי על האחריות. אם המלחמה תחודש, השאלה מי יישא באחריות לפריצתה בעיני מדינות האזור תהיה בעלת חשיבות רבה, במיוחד משום שהמלחמה תטיל עליהן מחיר כבד. לכן, טהרן צריכה לשכנע את ממשלות האזור שאיראן מוכנה להציע ויתורים, בעוד שטראמפ מסרב אפילו להיכנס למשא ומתן.
לבסוף, הדיפלומטיה הנוכחית מסייעת לבנות הסכמה אזורית סביב פתרונות ועקרונות מסוימים. אם טראמפ יחזור לשולחן המשא ומתן, כבר תהיה תשתית להסכמים כמעט מוכנים, הנהנים מתמיכה אזורית, ושנבנו בתקופה שבה טראמפ בחר מרצונו להתרחק מהם. טראמפ ישלם מחיר אם ינסה לפרק את ההתקדמות שהאזור השיג בזמן שהוא התעלם ממנה מתוך הבית הלבן.
אך התרחיש הסביר ביותר אינו הסלמה מיידית וגם לא חזרה למשא ומתן לאחר בחירות האמצע. התרחיש הסביר יותר הוא שהמומנטום החדש שצבר ממשל טראמפ יוכיח את עצמו כמוצדק: השילוב בין הסנקציות החדשות לבין הגידול בתנועת הספנות דרך הנתיב הדרומי של מצר הורמוז יצר מציאות חדשה שבה איראן נפגעת יותר מארצות הברית, ומצבה הולך ומתדרדר – אמנם בהדרגה, אך ללא דרמה גדולה. כתוצאה מכך, איראן תהיה חלשה יותר בעוד כמה חודשים, ובמצב דיפלומטי וצבאי פחות נוח.
אף שהמצב הזה ידחוף את איראן להסלמה נגדית, טהרן עשויה לבחור לדחות את תגובתה ולהמתין לרגע מתאים יותר. אם וושינגטון מעוניינת לשמור על שקט עד בחירות האמצע, טהרן עשויה להגיע למסקנה שהרגע האופטימלי להגיב יהיה שבועיים או שלושה לפני הבחירות לקונגרס, ובכך לגרום לטראמפ נזק פוליטי מרבי.
אך איראן עשויה שלא להגביל את תגובתה למכליות שבמצר. גורמים איראניים אומרים, בפומבי ובחשאי, כי הם מצפים שארצות הברית וישראל יחדשו את המלחמה לאחר בחירות האמצע, ללא קשר להשפעתן של סנקציות "יום הניצחון". גם הדיפלומטים האזוריים הגיעו במידה רבה לאותה מסקנה.
אם הסנקציות יחלישו את איראן לאורך זמן, בעוד הכלכלה העולמית מתאוששת ומסתגלת למציאות החדשה במצר, המשך ההפוגה בלחימה יפעל נגד האינטרסים של טהרן. לכן איראן עשויה להחליט להסלים באופן משמעותי, תוך ניצול מלא של מה שהיא רואה כמצבו החלש של טראמפ לקראת הבחירות.
נראה כי איראן מעודדת מתפקודה בסבב השני של המלחמה, וכן מהמהירות שבה טראמפ הפסיק את תקיפותיו. הסבב הראשון נמשך 38 ימים, בעוד שהסבב השני נמשך 13 ימים בלבד. למרות זאת, יותר ממחצית ההרוגים האמריקאים נרשמו במהלך הסבב השני, אף שהוא נמשך פחות משליש ממשך הסבב הראשון.
אף שמדובר רק במשתנה אחד מתוך משתנים רבים הקובעים את מהלך המלחמה, השלכות הסבב השני מצביעות על כך שיכולתם של הכוחות האמריקאים להגן על כוחותיהם נפגעה, שהמחסור בטילי יירוט החריף, ושאיראן למדה מסבב הלחימה הראשון בפברואר יותר מכפי שארצות הברית למדה.
נראה כי טהרן שיפרה הן את רמת התחכום של התקפותיה והן את יכולות המודיעין העומדות מאחוריהן. איראן השקיעה עשרות שנים בלימוד האופן שבו ארצות הברית ניהלה את מלחמותיה בעיראק ובאפגניסטן. כעת, לראשונה, יש לה ניסיון ישיר בלחימה מול ארצות הברית, ונראה שטהרן למדה בקצב מהיר יותר מכפי שוושינגטון ציפתה.
עם זאת, גם אם חישוביה של איראן בנוגע לשבריריות מעמדו הפוליטי של טראמפ יתבררו כנכונים, נראה שההנחה שלה שלפיה הפסד בבחירות יגביל את טראמפ בשנת 2027 עלולה להיות מוטעית.
טראמפ, שעלול לספוג השפלה בקלפיות ולהתמודד עם ניסיון שלישי להדיחו, עשוי להיאלץ לנקוט עמדה הגנתית בזירה הפנימית. אך דווקא הבעיות הפנימיות שלו עלולות לדחוף אותו גם להפנות מכות כלפי חוץ. כשהוא משוחרר מהמגבלות האלקטורליות, טראמפ עשוי להיות מוכן לקחת סיכונים שבעבר נמנע מהם, כולל שליחת כוחות קרקע.
בסופו של דבר, טראמפ כבר הוכיח תיאבון חסר תקדים לנטילת סיכונים בתקופה שלאחר תבוסתו בבחירות בנובמבר 2020. יו"ר המטות המשולבים באותה תקופה, הגנרל מארק מילי, חשש שלאחר הפסדו בבחירות טראמפ יחליט או לפתוח במלחמה עם איראן, או ליצור משבר פנימי שיצדיק שימוש בצבא ואולי אף יאפשר לו להישאר בשלטון.
לפי הדיווחים, טראמפ העלה הצעות לתקוף את איראן, הצעות שמילי התנגד להן בתוקף. מילי הזהיר את טראמפ במילים שנראו בדיעבד כמעט כנבואה: "אתה הולך לקבל מלחמה לעזאזל."
אז האם יהיה גנרל מילי בתוך המעגל הקרוב של טראמפ לאחר בחירות האמצע?
סופר: צוות המערכת
