מה איראן למדה מהמלחמה?

ב־28 בפברואר החלה המלחמה נגד איראן במתקפה שנועדה לכאורה לקבוע את הקצב ואת אופייה של המערכה שתבוא אחריה. אך לאחר חודשים של לחימה ועמידה במערכה, התוצאות היו הפוכות ממה שקיוותה להשיג הממשל האמריקאי. אז מה איראן הפיקה מהמלחמה הזו?

עבור טהרן, המלחמה לא הייתה רק עימות צבאי שהסתיים בהפסקת אש, אלא מבחן ממושך בשטח לדוקטרינת הלחימה שלה, למערכת הפיקוד, לארסנל וליכולת שלה להמשיך ולנהל מלחמה מתמשכת.

לפני המלחמה איראן בהחלט הכירה את אויביה, אך לאחר המלחמה יש בידיה ניסיון מסוג אחר. היא נאלצה לארגן מחדש את שורותיה בעיצומה של ההסלמה, להתאים את הטקטיקה שלה לניהול המערכה, לשחוק את הצד השני ולנסות לשנות את כללי העימות לטובתה.

אולי הלקח החשוב ביותר שאיראן הפיקה והוכיחה הוא שמלחמה אינה מוכרעת במכה הראשונה.

ניתן לפגוע בהנהגה, לתקוף טילים, עמדות שיגור ומשגרים, אך המערכה תימשך אם המדינה מסוגלת לארגן את עצמה מחדש, להעביר פקודות, ולשמור על אמצעי התגובה שלה. לכן, יכולת ההישרדות הפכה למרכיב מרכזי בבניית העוצמה האיראנית, מתוך הבנה שמתקן בודד אינו מייצג את מלוא העוצמה. גם הנשק הקיים ברגע שבו מתחילה המלחמה אינו מייצג את מלוא היכולת. העוצמה האמיתית טמונה במה שניתן לשקם ולייצר לאחר המכה המפתיעה שאמריקה סברה שתביא באמצעותה את איראן לסופה.

מכאן צפויה חשיבות גדולה יותר לפיזור מוקדי הפיקוד, התקשורת והשיגור, ליצירת חלופות מרובות ולצמצום יכולתו של האויב לשתק את המערך הצבאי באמצעות מכה אחת.

הטיל שנשאר חשוב יותר מהטיל ששוגר

המלחמה הוכיחה גם שערכו של ארסנל אינו נמדד רק בהיקפו המוצהר, אלא ביכולת שלו להמשיך לפעול.

הטיל שמשוגר מסיים את תפקידו, אך המערך שמסוגל לייצר טיל נוסף, להעביר אותו, להסתיר את משגרו ולהשתמש בו בעיתוי אחר – הוא שמייצר את מקור הלחץ האמיתי. לכן, קיימות האש תהפוך לחשובה יותר מעצם עוצמת האש. הניסיון האיראני צפוי לדחוף לעבר גיוון נוסף של הטילים, הכטב"מים ופלטפורמות השיגור, לא בחיפוש אחר נשק אחד שיכריע את המלחמה, אלא אחר ארסנל שמסוגל להמשיך לפעול כאשר המלחמה מתארכת ותנאיה משתנים. כידוע, מדינה שמסוגלת לחדש ייצור, לתקן ולשקם יכולות ולהשלים אבדות, מאריכה את חיי היכולת הצבאית שלה.

אין צורך לנהל את המלחמה בדרך שהיריב רוצה

המלחמה הדגישה גם את חשיבותה של הדרך האיראנית לניהול מערכות, באמצעות הימנעות מעימות סימטרי מול כוח קונבנציונלי, ובמקום זאת אילוץ האויב להתמודד עם זירות ואמצעים מרובים.

גיוון היכולות המייצרות לחץ כלל גם את היכולת הימית, הנחת מוקשים במצר הורמוז והלוחמה האלקטרונית. כל אלה מרחיבים את מרחב התגובה ומאפשרים לאיראן לווסת ולשנות את רמת ההסלמה בהתאם לצורך.

במהלך החודשים האחרונים המלחמה לא נותרה מוגבלת לאיראן, אלא התפשטה גם לישראל, לבסיסים אמריקאיים באזור, למפרץ ולנתיבי השיט. משמעות הדבר היא שטהרן צברה ניסיון מעשי בניהול מלחמה רב־זירתית ובהתמודדות עם כל זירה ברמה שונה. ניסיון זה ישפיע על החשיבה האיראנית בעתיד. אם המלחמה הבאה תתרחב במהירות, היכולת לפזר את הלחץ ולא לרכז את התגובה במקום אחד תהפוך לחלק ממערך ההרתעה.

המלחמה הבאה לא תתחיל מאפס

כל צד נכנס למלחמה כשברשותו תפיסה מסוימת לגבי הצד השני. לאחר חודשים של לחימה, שני הצדדים יצאו ממנה עם מידע שלא היה ברשותם לפני המלחמה. אך איראן יצאה ממנה עם דבר נוסף: ניסיון קרבי.

ניסיון כיצד לפעול תחת מתקפות, כיצד לארגן מחדש את הפיקוד, כיצד לשמר את יכולות הטילים והכטב"מים, כיצד לנצל את הגיאוגרפיה וכיצד להרחיב את מחיר המלחמה אל מעבר לגבולותיה הישירים.

לכן, אם יתפתח עימות חדש, טהרן לא תהיה אותה טהרן שנכנסה למלחמה ב־28 בפברואר. היא תיכנס אליו כשהיא יודעת יותר: מה עליה להסתיר, מה עליה לפזר, מה עליה לייצר ומה עליה לשמור לרגע שבו המכה תהיה בעלת ההשפעה הגדולה ביותר.