ג'ון בולטון: לטראמפ אין אסטרטגיה ברורה מול איראן!

ג'ון בולטון טוען במאמר שפרסם לאחרונה ב"וושינגטון פוסט" כי ממשל טראמפ מצוי במבוי סתום בהתמודדות מול איראן. לדבריו, נסיגתו של טראמפ מההסלמה משקפת היעדר אסטרטגיה ברורה, והוא קורא לו להמשיך את המהלך שהחל בפברואר, בהתייחס לאפשרות הצבאית מול טהראן. בולטון אף מודה כי חוסר היכולת של וושינגטון לפתוח מחדש את מצר הורמוז יהווה מכה פוליטית לטראמפ ויעמיק את משברו לקראת הבחירות. לדבריו, הקשר בין זירות העימות מאיראן ועד רוסיה וסין הפך את המאבק למורכב יותר, בעוד מעגל הכוחות המתנגדים להשפעה האמריקאית התרחב.

הטקסט המתורגם:

ממשל הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ ביצע את הנסיגה האחרונה בעמדתו כלפי איראן, פחות מ־36 שעות לאחר דיווחים שטענו כי תקיפות צבאיות רחבות היקף עומדות לצאת לדרך. אולם במקום זאת, הנשיא נסוג והכריז כי קיימים "קווי מתאר להסכם" בין ארצות הברית לאיראן, טענה שמקורות איראניים מיהרו להכחיש.

השינוי הפתאומי הזה ביום שבת הראה כי ה"אסטרטגיה" של הבית הלבן מול איראן כמעט ונעלמה. רק שבוע קודם לכן, בתגובה לתקיפות איראניות נגד בסיסים אמריקאיים בירדן, אמר טראמפ: "אנחנו נכה בהם בעוצמה, כי עכשיו הגיע תורנו". לדברי הכותב, אמירה זו אינה מגיעה לרמתה של אסטרטגיה, ובקושי יכולה להיחשב לטקטיקה.

בעוד ארצות הברית מתמודדת עם חוסר בהירות, חלק מהמשקיפים מזהירים מפני אפשרות של "מלחמה רחבה יותר". במזרח התיכון דווח כי בחריין וכווית תקפו יעדים בתוך איראן, והצטרפו לסעודיה ולאיחוד האמירויות במסגרת הקואליציה בהובלת וושינגטון. בנוסף, סעודיה וארצות הברית ביצעו לראשונה תקיפות משותפות נגד מיליציות שיעיות בעיראק.

ב־20 ביולי הודיעו החות'ים על הטלת מצור על הסחר הסעודי בים האדום, מה שהוביל את ריאד להכריז על הקמת קואליציה בינלאומית להגנת השיט. עם האיום על הכניסה הדרומית לים האדום, תקיפת כטב"ם נגד נמל דמיאט שבמצרים ב־29 ביולי העמידה בסכנה גם את הכניסה הצפונית לתעלת סואץ.

ימים קודם לכן תקפה אוקראינה ספינה איראנית בים הכספי, מתוך אמונה כי היא מעבירה ציוד צבאי. הכותב שואל: האם משמעות הדבר היא שהמלחמות באוקראינה ובמזרח התיכון התאחדו לעימות אחד שעלול להפוך למלחמה פתוחה שתתפרס על פני אירואסיה והמזרח התיכון?

בולטון משיב בשלילה, אך טוען כי החלופה למדיניות של "מכה תמורת מכה" או הידרדרות למלחמה כוללת היא אימוץ ניתוח אסטרטגי רציני, דבר שלדעתו ממשל טראמפ חסר.

לדבריו, העובדות הבינלאומיות המרכזיות, ובראשן הציר המתהווה בין בייג'ינג למוסקבה, הן הגורם המכריע. איראן, בלארוס וצפון קוריאה מהוות לדבריו גורמים התומכים בציר זה.

הוא מצטט הערכה קודמת של זביגנייב בז'ז'ינסקי משנת 1998, שבה תיאר אפשרות של ברית סינית־רוסית־איראנית כ"תרחיש המסוכן ביותר האפשרי".

בולטון טוען כי העימותים באוקראינה ובאיראן היו קשורים זה לזה מראשיתם, עם קשרים מורכבים שהתקיימו זמן רב לפני ההתפתחויות האחרונות. לדבריו, איראן מספקת לרוסיה במשך שנים כלי טיס בלתי מאוישים ויכולות צבאיות נוספות, בעוד מוסקבה סיפקה מידע מודיעיני צבאי משמעותי נגד הכוחות האמריקאיים, כפי שעשתה גם סין, ואילו קוריאה הצפונית מספקת לרוסיה חיילים ונשק.

הוא מוסיף כי המתחים באסיה, אף שטרם הפכו למלחמה פתוחה, חייבים להילקח בחשבון בעת גיבוש המדיניות האמריקאית. לדבריו, רוסיה היא גם מעצמה אסייתית, בעוד שסין מהווה איום במספר זירות: בים סין המזרחי סביב טייוואן ויפן, בים סין הדרומי שאותו היא רואה במידה רבה כמים טריטוריאליים שלה, וכן במתיחויות הגבול מול הודו ווייטנאם.

בהתאם לכך, טוען בולטון כי העדיפות צריכה להיות סידור מחדש של האינטרסים והיכולות האמריקאיות, ולא יציאה למלחמה כוללת בכל החזיתות.

לדבריו, על הבית הלבן להגדיר את סדרי העדיפויות שלו, דבר שארצות הברית נכשלה לעשות מאז מתקפת חמאס על ישראל ב־7 באוקטובר 2023.

הוא מוסיף כי הקטנת הקשר בין המשברים השונים אינה מבטלת את קיומו, וכי ארצות הברית תהיה מסוגלת להצליח יותר אם תכיר בכך ש"המלחמה הרחבה" החלה כבר לפני זמן רב ותימשך בעתיד הנראה לעין.

לדעתו, עשרות שנים של צמצום ההוצאה הביטחונית מאז תום המלחמה הקרה עשויות להיות הגורם ההרסני ביותר.

בולטון סבור כי סדרי העדיפויות המעשיים של ממשל טראמפ צריכים להיות הפלת המשטר האיראני או שיתוק יכולתו לפעול, בלימת רוסיה באוקראינה וחיזוק ההרתעה מול סין.

הוא מזהיר כי כישלונו של טראמפ לפתוח מחדש את מצר הורמוז יחריף את בעיותיו הפוליטיות לקראת הבחירות, וטוען שעליו להמשיך את הקו שבו החל בפברואר.

באוקראינה קורא בולטון להאיץ את מתן האישורים לטכנולוגיות של מערכות "פטריוט", להגביר את הלחץ הכלכלי על רוסיה ולא לצמצם את הנוכחות האמריקאית בנאט"ו.

הוא קורא להוציא לחלוטין את הנפט הרוסי מהשווקים העולמיים, במקביל להגדלת יצוא הנפט ממדינות המפרץ לרמות שלפני המלחמה או קרוב לכך.

הוא מתאר את אוקראינה ככוח הצבאי החזק ביותר באירופה, וטוען כי רוסיה לא השיגה את יעדיה למרות יותר מארבע שנות לחימה. עם זאת, הוא מטיל ספק בנכונותו של טראמפ לספק לקייב את התמיכה הנדרשת להשגת ניצחון, וקורא לפחות לייצב את קווי החזית.

באסיה טוען בולטון כי ארצות הברית נמצאת במרוץ נגד הזמן בזירה הסובבת את סין, במיוחד בנוגע לטייוואן.

הוא קורא להאיץ את יישום עסקת הנשק האמריקאית לטאיפיי בשווי 14 מיליארד דולר, ולא להשתמש בה כקלף מיקוח, וכן לחזק את הברית המרובעת הכוללת את ארצות הברית, הודו, יפן ואוסטרליה, ולתמוך במאמצי יפן להרחיב את יכולותיה הצבאיות הקונבנציונליות.