כך משתנה הדוקטרינה הצבאית הישראלית!

הדוקטרינה הצבאית הישראלית עוברת כיום שינוי משמעותי ביחס לעקרונות הקלאסיים שעיצבו אותה במשך יותר מחצי מאה. עקרונות אלה התבססו על מלחמת בזק, תמרון קרקעי מהיר והעברת הלחימה באופן מיידי לשטח האויב, במטרה להשיג הכרעה צבאית מהירה שתמנע שחיקה בעורף הישראלי.

אולם, ההלם האסטרטגי והמבצעי שנגרם בעקבות מתקפת 7 באוקטובר 2023, לצד המורכבות של "המלחמה ההיברידית" שאותה מנהלות תנועות התנגדות מאז שנות ה־80, הביאו לשחיקה של מה שכונה "תור הזהב הביטחוני", במיוחד כאשר היריבים מתבססים בסביבות עירוניות צפופות וברשתות מנהרות מורכבות ביותר.

מול מציאות זו התגבשה בסוף שנת 2019 תוכנית "תנופה", שאותה צה"ל ממשיך לפתח. התוכנית מבוססת על שילוב של שני מרכיבים מרכזיים:

"המידע" – כמוח וכעין האסטרטגית, באמצעות מודיעין מתקדם וניתוח אוטומטי של מאגרי מידע עצומים.

"היכולות" – כזרוע ההתקפית הכוללת אש קטלנית, מהירות ומערכות חכמות ואוטונומיות.

בזירות עזה (2023–2026) ולבנון (2024 ו־2026), הפך שילוב זה ל"מכפיל כוח" שמטרתו ליצור שיתוק תודעתי ופיזי של היריב, תוך צמצום ככל האפשר של האבדות הישראליות באמצעות הסתמכות מוגברת על טכנולוגיה כתחליף למגע ישיר בשטח.

אגף המידע: הבינה המלאכותית כ"מפעל מטרות"

בזירת עזה הפכה הבינה המלאכותית מכלי מסייע ל"מפעל מטרות" הפועל בקצב חסר תקדים. מערכות כמו "לבנדר" יצרו בשבועות הראשונים של הלחימה רשימה שכללה עשרות אלפי אנשים, תוך צמצום תפקיד האדם לבדיקת סוג היעד בתוך כ־20 שניות בלבד.

בנוסף הופעלה מערכת "הבשורה", אשר האיצה את בניית מאגר המטרות המבוסס על נכסים עירוניים, וכן מערכת "איפה אבא?" שנועדה לעקוב אחר הרגע שבו אנשים נכנסים למקומות מסתור.

בלבנון הסתמכה ישראל על מערכת מודיעין מבצעית המבוססת על מערכת "פלנטיר" האמריקאית לניתוח טרה־בייטים של נתונים מטלפונים, מצלמות מעקב וכלי טיס בלתי מאוישים, במטרה ליצור "פרופילי איום" ומפות קשרים בין מפקדים. הדבר אפשר פגיעה מדויקת יחסית במבנה הפיקוד והשליטה של ארגוני ההתנגדות.

לכך נוסף מרכיב אווירי רציף של איסוף מודיעין באמצעות להקות רחפנים ובלונים, אשר יצרו "שמיים עוקבים" וצמצמו את "מעגל התקיפה" באמצעות מערכות כמו "אורג האש".

במקביל, נעשה שימוש ברחפנים בלבנון המדמים תחנות תקשורת כדי לגרום לטלפונים של יעדים להתחבר אליהם ובכך לחשוף את תנועותיהם בזמן אמת.

כמו כן נפרסו רשתות חיישנים ביומטריים, ובהן מערכות "הזאב האדום" ו"הזאב הכחול", לצורך איסוף נתונים שהוזנו למאגר מרכזי בשם "חבילת הזאב", לצד שימוש גובר ברחפנים טקטיים מדויקים וברחפני קוואדקופטר בלוחמה עירונית.

אגף היכולות: עליונות אש ולחימה מבוססת אוטומציה

מרכיב היכולות בא לידי ביטוי באמצעות צפיפות אש גבוהה, אשר יישמה "דוקטרינת מחיקה" בהשראת אסכולות מזרחיות, תוך שילוב דיוק מערבי.

במסגרת זו נעשה שימוש באלפי טונות של חימוש מונחה כדי להשמיד אזורים בנויים שלמים לפני התקדמות כוחות חי"ר. ניהול האש בוצע באמצעות מערכת "מפעל האש", המחשבת כמויות תחמושת ומדרגת סדרי עדיפויות של מטרות.

ההתנגדות המתמשכת אילצה את ישראל לאמץ את עקרון "הניסיון המתמשך" באמצעות כלי תכנון דינמיים ומערכות שאינן זקוקות למנוחה, לצד גישת "צבא שיתופי הנתמך על ידי מכונות", המשתמשת במודלים של בינה מלאכותית יוצרת לצורך בניית תוכניות מבצעיות בתוך דקות במקום שעות.

בנוסף, בשתי הזירות נרשם שימוש נרחב במיוחד ברובוטים קרקעיים בלתי מאוישים לצורך חדירה לאזורים מסוכנים, לצד מערכות כוונת חכמות כגון כוונת "הפגיון" להתמודדות מול רחפנים תוקפים המחוברים בכבלי סיב אופטי.

השפעת הגיאוגרפיה על אופי הלחימה

השוני בגיאוגרפיה יצר השפעות טקטיות שונות:

בעזה, שבה קיימת סביבה תלת־ממדית סגורה הכוללת מרחב עירוני ומנהרות תת־קרקעיות, קיבל היישום אופי טקטי מדויק שהפך את המערכה לשחיקה מבנית ממושכת.

לעומת זאת, בדרום לבנון, שם קיימים שטחים הרריים פתוחים ויכולות אש משמעותיות של ארגוני ההתנגדות, היישום קיבל אופי רחב יותר ברמה המבצעית.

התקיפות המקדימות במסגרת מבצע "אולאי הבאס" בסתיו 2024 הצליחו לנטרל חלק משמעותי מיכולות ההתנגדות, אך ההחלטה להילחם במתכונת אידאולוגית בסגנון "כרבלא" בלמה את מטרת הפלישה.

בהמשך, במהלך "שאגת האריה" בשנת 2026, הוכחה גמישות ארגונית באמצעות חזרה ללוחמת גרילה מבוזרת.

מגבלות "שדה הקרב החכם"

למרות ההצלחה הטקטית הניכרת בפגיעה מצטברת ביריבים באמצעות תקיפות מקדימות מתואמות, שדה הקרב החכם נתקל במספר בעיות מבניות:

• לחץ שחיקה כלכלי הנובע מעלות ההגנה הגבוהה מול איומים זולים יחסית.

• סכנות של "הטיית אוטומציה" ובעיית "הקופסה השחורה", אשר הובילו לפגיעה באזרחים ולמשמעויות משפטיות ובינלאומיות.

• "פרימיטיביות מכוונת" שאימצו ארגוני ההתנגדות באמצעות התרחקות מרשתות דיגיטליות, כדי למנוע ממערכות הבינה המלאכותית מקורות מידע.

• צורך דחוף ביצירת פיקוד מבצעי קדמי ימי וחופי כדי להתמודד עם מציאות של זירות מרובות.

עם זאת, המערכת הטכנולוגית, למרות יכולתה הגבוהה לפרק ארגונים צבאיים לא סדירים, אינה מייצרת לבדה ניצחון אסטרטגי יציב ללא שילוב של החלטה פוליטית ברורה ובריתות חזקות.