טהראן בוחרת בעימות: למה איראן לא רוצה הפסקת אש?

איראן סבורה כי המשך מלחמה מוגבלת מול ארצות הברית מועיל לה יותר מאשר הפסקת אש, משום שהפסקת אש לא תביא לסיום הסנקציות, המצור הימי או הבידוד הכלכלי שלה. לעומת זאת, הסלמה מוגבלת מעניקה לה מנופי לחץ באמצעות מיצרי הורמוז ובאב אל־מנדב, וכן באמצעות השפעה על שוקי האנרגיה. כך עולה ממאמר שפורסם ב־BBC ותורגם על ידי אתר "א־ח'נאדק".

המאמר מציין כי טהראן מבקשת לנצל את העימות כדי לעצב מחדש את כללי השיט באזור באופן שיחזק את השפעתה, וכי ייתכן שהסלמה חיצונית אף תסייע באיחוד השורות בזירה הפנימית.

הטקסט המתורגם:

במבט ראשון, מתקפת הטילים הפתאומית שביצעה איראן נגד בסיס אמריקני בירדן בתחילת השבוע הנוכחי נראתה קשה להסבר. המתקפה למעשה סיימה את תקופת ההפוגה השברירית בעימות הישיר בין ארצות הברית לאיראן, והביאה את וושינגטון לחדש את התקיפות בתוך איראן. בנוסף, היה מדובר בצעד חריג.

אם "העדיפות" של טהראן הייתה להגיע להפסקת אש, קשה להסביר את המתקפה הזו. אך אם המנהיגים האיראנים סבורים כי עימות מבוקר מעניק להם מנוף אסטרטגי גדול יותר, ההחלטה הופכת להבנה יותר.

אחד ההסברים האפשריים הוא שטהראן מאמינה כי מלחמה מוגבלת, למרות הסיכונים שבה, משרתת את האינטרסים שלה בצורה טובה יותר.

בשלב זה, אף אחד מהצדדים אינו נראה מעוניין במלחמה כוללת. ארצות הברית אינה מגלה רצון להיגרר לעימות אזורי רחב שעלול לסכן את תשתיות האנרגיה באזור, לגרור מדינות נוספות למלחמה, להעלות את מחירי הנפט ולהגביר את הלחץ על המשאבים הצבאיים האמריקניים.

גם איראן עשויה לבקש להימנע ממלחמה כוללת, משום שמלחמה כזו תהפוך את שיקום הנזקים שתספוג לקשה ויקר יותר.

ייתכן שטהראן הגיעה למסקנה כי התנאים הנוכחיים מאפשרים לה לנקוט אסטרטגיה שאינה מבוססת על השגת ניצחון צבאי, אלא על הפעלת לחץ מתמשך.

הפסקת אש ממושכת בתנאים הנוכחיים עלולה להציב את איראן במצב שאינה מעוניינת בו, משום שהמצור הימי האמריקני על נמלי המדינה יימשך, הסנקציות יישארו בתוקף, והיא תמשיך להיות במידה רבה מחוץ לשוקי האנרגיה הבינלאומיים.

מנגד, סעודיה, איחוד האמירויות, קטר ומדינות נוספות המייצאות נפט וגז באזור יוכלו בהדרגה לחדש את היצוא שלהן באופן רגיל, בעוד שאיראן תישאר מבודדת מבחינה כלכלית.

לעומת זאת, עימות מוגבל עשוי לשנות את המציאות הזו מבחינת איראן. אף שהיא משלמת מחיר צבאי וכלכלי, השיבושים במצר הורמוז והלחצים שמפעילים החות'ים בבאב אל־מנדב עדיין משפיעים על תנועת הספנות העולמית, על עלויות הביטוח ועל שוקי האנרגיה.

אפילו רמה מוגבלת של חוסר ודאות מאלצת ממשלות, חברות ספנות ויבואנים לקחת בחשבון את דרישותיה של איראן.

כך, ייתכן שטהראן סבורה כי עדיין עומדים לרשותה מנופי לחץ.

נראה גם כי איראן מנסה לעצב מחדש את הדיון הדיפלומטי. במקום לקבל חופש שיט בלתי מוגבל, היא טענה שוב ושוב כי תנועת הספנות צריכה להתבצע בהתאם לכללים שיוסכמו עם איראן או תחת פיקוחה.

אם פרשנות זו נכונה, מטרתה של טהראן היא שכל פתיחה עתידית של מצר הורמוז מחדש תשקף את השפעתה של איראן, במקום לחזור למצב שהיה קיים לפני המלחמה.

המשך העימות המוגבל מאפשר לה להמשיך להפעיל לחץ כדי להשיג יעד זה.

מבחינת טהראן, השארת המשבר בעינו מבלי להגיע לרמת מלחמה כוללת עשויה להיות עדיפה על קבלת הפסקת אש שתשאיר את הסנקציות, המצור והבידוד הכלכלי ללא שינוי.

ייתכן שיש גם שיקולים פנימיים. איראן עדיין מתמודדת עם שיעורי אינפלציה גבוהים, אבטלה וקשיים כלכליים. בתקופות של עימות חיצוני, ממשלות מוצאות לעיתים קל יותר לגייס תמיכה סביב רעיון ההגנה הלאומית.

עם זאת, לאסטרטגיה זו יש גם מחיר. איראן עדיין נתונה לתקיפות צבאיות חוזרות ונשנות.

כאן טמונה הפרדוקס המרכזי העומד בפני טהראן. העימות המבוקר עשוי להעניק לה השפעה גדולה יותר מאשר שלום חלקי, אך עימותים מבוקרים הופכים לעיתים קרובות לעימותים שיוצאים משליטה.

ייתכן שאיראן מאמינה כי ביכולתה לשלוט ברמת ההסלמה במידה מספקת כדי לשמור על הלחץ על ארצות הברית, על שוקי האנרגיה העולמיים ועל המסלול הדיפלומטי האזורי, תוך הימנעות ממלחמה כוללת.

קיימים סימנים להתרחבות זירת העימות. סעודיה, שבתחילה ביקשה להימנע ממעורבות ישירה, ביצעה תקיפות נגד קבוצות שיעיות בעלות ברית לאיראן בעיראק, וכן נקטה צעדים צבאיים נגד החות'ים.

אם השיבושים המשפיעים על הסחר העולמי ועל שוקי האנרגיה יימשכו, ייתכן שמדינות נוספות שניסו עד כה להישאר ניטרליות יהיו מוכנות יותר להצטרף לעימות.

עם זאת, עדיין לא ברור אם תרחישים אלה, כולל מעורבות ישירה של מדינות נוספות, אכן יתממשו.

רבות תלוי ביכולתה של טהראן להמשיך בהסלמה מחושבת ומדויקת, מבלי לשנות את המציאות הקיימת.