ג'ון הילמר לטהראן טיימס: טראמפ לא יכול להרשות לעצמו להסתכן במלחמה עם איראן

העיתונאי והמנתח הגיאופוליטי ג’ון הילמר, בראיון שנערך עימו על ידי Tehran Times ופורסם בתרגום באתר אל-חנאדק, מזהיר כי הסיכוי לסכסוך ממושך בין הרפובליקה האסלאמית של איראן לארצות‑הברית עלול לגרום לנזקים כלכליים כבדים, אבדות בחיי אדם ומשבר פוליטי פנימי בארה״ב.

על‑פי הילמר, ארצות‑הברית אינה מיישמת באמת דיפלומטיה אלא סוג של לחץ כולל (כלכלי, מדיני וצבאי) שנועד להכריח “ניצחון” מצד יריביה. לדבריו, השיחות עם איראן מתנהלות בו זמנית עם פעילות צבאית במרחב — מה שמעמיק את חוסר האמון מצד האיראנים.

טענה מרכזית: המו״מ אינו “ממוסד”

הילמר טוען שלפי הצד האיראני, המשא‑ומתן עם ארצות‑הברית לא כולל את כל הגורמים המעורבים בסיכון: לא את ישראל, לא את המדינות המפרציות, לא את סעודיה או את האמירויות. מבחינתם, אם הסכסוך הוא “אזורי”, אז גם המשא‑ומתן צריך להיות כזה — עם נציגים של כל הצדדים המודאגים.

קריטיקה להפעלה של נציגים לא צבאיים

הילמר מערער על כך שארצות‑הברית שולחת נציגים לא צבאיים בלבד (כמו המתווך סטיבן ויטקוף), בעוד שגורמים צבאיים רבי‑דרג מהצדדים אינם יושבים לשולחן. תיאורי חילופי מסרים עם גורמים כמו גורניקויטש מבהירים שבמקרים רבים שיחות אלה קשורות יותר לניהול דיאלוג טכני מאשר לפתרון על אמת.

עימות מול “הצי היפה” וההשלכות הכלכליות‑פוליטיות

על‑פי הילמר, הנשיא טראמפ מנסה להראות ניצחון דרך הצגת כוחות צבאיים (מה שכונה “הצי היפה”), אך הלחץ הצבאי והכלכלי אינו מבטיח פתרון. אם איראן תצליח להאריך עימות צבאי — למשל על‑ידי עצירת תעבורת נפט דרך מפרץ הורמוז — זה עלול לגרור משבר כלכלי בארה״ב, ירידה בפופולריות פוליטית ואף שינוי במאזן התמיכה הציבורית בבית.

חשש מהעבר ומהעתיד

הילמר מציג את המצב כמעין “ניסוי” שבו טראמפ מנסה לשלב ניצחון דיפלומטי עם לחץ כלכלי וצבאי. אלא שהדברים עלולים לחזור על דפוסים היסטוריים (כמו מלחמת וייטנאם), בהם תוצאות פגומות של סכסוך ארוך גרמו לבעיות פוליטיות וכלכליות עמוקות.

דוגמאות לבעיות יסוד במו״מ

• איראן עומדת על כך שהכוונה לנהל שיחות כשיש “איום צבאי תלוי” אינה שגרתית ולא תוביל לביטחון אמיתי.
• האמירה על “אי‑פיתוח נשק גרעיני” אינה נתפסת בעיני האיראנים כהסכמה מלאה, ויש צורך בבניית אמון דרך מבנים משותפים — לרבות ביטחון אזורי כולל.
• טענת הילמר כי ארצות‑הברית, שלא תכלול בסבב הדיפלומטי את כל הגורמים המעורבים באזור, אינה יכולה להגיע לתוצאה מוסכמת.

תובנות אסטרטגיות מרכזיות

• המשא‑ומתן אינו מתנהל “באופן מקיף” אם לא משתתפים בו גם הנציגים הצבאיים והמדיניים של כל הצדדים המעורבים.
• השילוב של לחץ צבאי, משאבים כלכליים ושיח דיפלומטי הפך את הדיונים לפחות ברורים ופחות מאוזנים.
• הניסיון להמשיך במצב הנוכחי עלול להוביל להגברת המתחים, לא רק מול איראן, אלא גם מול מדינות אחרות באזור — מה שעלול להשפיע על מאזן הכוחות העולמי.