11:30 זמן קודס הכבושה
איראן אינטרנשיונל היא ערוץ טלוויזיה דובר פרסית שממוקם בבריטניה ופונה לקהל האיראני בתוך המדינה ומחוצה לה באמצעות שידור חופשי בלוויין. מאז שידורו הראשון במאי 2017, הצליח הערוץ למשוך חלק ניכר מהאופוזיציה לרפובליקה של איראן, באמצעות שפה תקשורתית שמתמקדת מאוד בנושאי זכויות אדם, ענייני נשים, ומה שהוא מכנה “מעצרים פוליטיים” ו“הפרות חירויות”, ומציג את עצמו כפלטפורמה שמספקת “דעות מציאותיות” על המתרחש באיראן.
עם זאת, כאשר מפרקים זאת לגורמים, מתבררת מערכת פעולה שעוברת את גבולות העברת החדשות — מערכת שמתמקדת בהשפעה פסיכולוגית ותפיסתית שמנוהלת בהקשר של המאבק הפוליטי והאזורי נגד איראן.
רקע הבעלות ומדיניות העריכה של הערוץ הם קריטיים להבנת התפנית שלו. לפי דיווחים עיתונאיים, החברה הבעלים “Volant Media” קשורה למשקיעים סעודים ולדמויות עם קשרים למערכות תקשורת גדולות בסעודיה, והשאלה על עצמאות קו העריכה שלה עלתה פעמים רבות. חלק מהעובדים אף טענו שההנהלה נוטה לדחוף תוכן תומך במדיניות הסעודית ומתנגד לאיראן — מה שמתאים לפרסומים של הערוץ שמציגים את איראן כיריב פוליטי שיש לבודד ולשחרר את תדמיתה.
בערוצים רבים הערוץ מוצג כפלטפורמה של האופוזיציה האיראנית, במיוחד לנוכח שמות בולטים בצוות העיתונאי והעורך שמקורם בסביבה הבריטית, לצד שימוש תכוף בהזמנת דמויות אופוזיציוניות, בראשן רזא פהלווי, שמוצג כ“אלטרנטיבה” אפשרית להנהגה הבאה.
רקע זה מצטלב עם רשת קשרים רחבה עם כלי תקשורת מערביים שמתנגדים לרפובליקה של איראן, וכך הערוץ משמש מקור שעמיתים בינלאומיים נשענים עליו בעת דיווח על ענייני איראן. מכאן, איראן אינטרנשיונל אינה ערוץ מזדמן — אלא חלק ממערכת תקשורתית שמייצרת ומתעצבת סביב סיפור מסגרת קבוע על איראן, ומפיצה אותו בשפות ובהקשרים שונים, במטרה לחזק לחץ פוליטי ולעבות את התדמית של “מדינה במצוקה” מבפנים ומתנתקת מבחוץ.
הערוץ משתמש בטכניקות מובנות של השפעה פסיכולוגית, שמכוונות להשפיע על הצופה — הן בתוך איראן והן בקרב הברים־שחיים. אחת הדוגמאות המרכזיות היא ההסתמכות על מקורות חדשותיים ישראליים בניתוחים ובהצגת עמדות, כאשר מקורות אלה מוצגים כאמינים, בעוד שכל תמיכה במשטר — כמו מצעדי תמיכה המוניים או הצהרות תמיכה ציבורית — מושתקת או מודחקת. כך נוצר עולם חד־ממדי שבוחר להציג רק את המתחים והמחאות, ומתעלם מקולות שמחזקים את בסיס התמיכה במדינה או מדגישים יציבות חברתית.
בחירה זו אינה רק טעות מקצועית — היא חלק מהנדסת התודעה באמצעות “חצי אמת”, שמייצרת את הרושם שהמשטר המקומי מבודד לחלוטין ובלי בסיס תמיכה רחב.
הערוץ נוטה להעצים כל עמדה מערבית שמבקרת את איראן, ומעניק לה משקל משמעותי, כך שנוצר הרושם שהמערב מכוון את תהליך השינוי ויש לו את המפתח להפלת המשטר. כך, מופיעות תכופות כותרות המביאות הצהרות של שרי ממשלה, פקידים, מחקרים, ועיתונאים לגבי סנקציות, סיווג ארגונים, משיכת שגרירים וקריאות גינוי, ועד להסתה מפורשת נגד המשטר. כאשר מסרים אלה מועברים מדי יום ובעוצמה גבוהה, הם יוצרים אצל הצופה תחושת “החלטה חיצונית צפויה”, כאילו השינוי תלוי רק באות מבחוץ — ולא ביוזמה פנימית.
הערוץ מיישם גם שיח של “הנעת קהילות” מחוץ לאיראן, עם ניסוחים קבועים כמו “קטע וידאו אותו השיגה איראן אינטרנשיונל”. משפט חוזר זה משמש לקידום תמונות שמייצרות מצג של מחאה ענקית בחו”ל, כמו הפגנות מול שגרירויות איראניות, הורדת דגלים, שימוש בסמלים מהעבר והצגת מנהיגי העבר — מה שיוצר מסגרת חזותית לפיה כל הקהילה מחוץ לאיראן עוסקת במהפכה כוללת.
עם ההתרחבות של חומרים כאלה, המתבונן מקבל רושם של תמיכה רחבה ומוחלטת בשינוי — גם כאשר המציאות עשויה להיות שונה, מצומצמת או סלקטיבית.
בסינגורת “תעמולה שכזו”, מוצב רזא פהלווי כמרכז של המסר — כאילו הוא המנהיג האלטרנטיבי של העתיד. הוא לא רק מוזמן לראיונות תכופים, אלא גם מקבל במה ל”תוכנית פוליטית” כביכול, וזוכה לקידום תדיר של המסר על “חזרה לשלטון הישן”. הדבר אינו רק הצגת דעות — אלא יצירת “תדמית ציבורית” כאילו רוב העם האיראני תומך בו, אף שבמציאות רחבות הדעת אינן משקפות בהכרח תמיכה כזו.
בהקשר המלחמה הפסיכולוגית, הערוץ נוקט לעיתים בטכניקות של “שקרים והטעיות” — לדוגמה, שימוש במספרים שלא הם נתונים מבוססים, או דיווחים ללא מקורות רשמיים, כדי להעצים רושם של זעזוע ודרמה. שיטה זו מלווה בהגדלה והקטנה סלקטיבית: אירועים שמציגים ביקורת או מחאה מקבלים דיווח כבמימדים גדולים מאוד — בעוד אירועים חיוביים או תומכים במשטר מושתקים או נדחקים הצדה.
לעיתים גם מתרחשת עיוות של מציאות, כמו הצגת כינוסים קטנים כעצומים, או התעלמות ממצעדי תמיכה רחבים, מה שמייצר חוסר איזון מכוון בתמונה התקשורתית.
אלמנט נוסף בהשפעה התקשורתית הוא ההתמקדות בתקיפת סמלים דתיים או מסורתיים, תוך מתן מקום רחב לשיח של בוז, השמצה והכפשה נגד סמלים דתיים. הצגת אירועים שבהם דווח על “פגיעה במסגדים” או “פגיעה בסמלים דתיים” בנימה שקרובה לסחטנית או מדאיגה יוצרת רושם כאילו החברה כולה נגד הדת ומרוסקת מבחינה תרבותית.
כך, מטופחת מסגרת שבה הבעיה איננה רק פוליטית — אלא גם “תרבותית” ו“ערכית”. כל זה תורם לעיוות של מציאות חברתית שלמה.
בתוך זה נכנסות גם חדשות על סגירת כיסוי אווירי, עצירת טיסות, פרסום מפות — שנראות אולי טכניות — אך בפועל הן משפיעות רגשית, מכיוון שהן יוצרות תחושת שוויון, קריסה ואי יציבות מתמשכת. הצגת רשימות של חברות תעופה שמפסיקות טיסות או הצגות של מסלולי מעקב אווירי ריקים אינם רק מידע — הם יוצרים “תודעה של פחד” וניכור.
אם ה”מערב” מופיע בדיווחים, אז ארצות הברית ובעיקר טראמפ מוצגים כמי שיכולים להציל. בתדרוכים יש הבאה של דבריו, הבטחותיו והזהרות שהוא השמיע — יחד עם הצגת דמויות כמו לינדסי גראהם כקולות מובילים שקוראים לפעולות עלומות, סייבר או אפילו צבאיות נגד איראן. הצגה כזו יוצרת בקרב הצופים תחושה ששינוי אינו אפשרי ללא התערבות אמריקאית ישירה, ושהתנועה הפנימית אינה מספיקה — מה שמנציח תלות חיצונית.
עוד נדבך בדיסאינפורמציה הוא פרסום הודעות “עוצרים את פעילות השגרירים” או “שים לב ליציאה מיידית מארץ X” — מידע שנועד ליצור תחושת סכנה מיידית, כאילו קריסה קרובה מתרחשת. כאשר הצופים נחשפים לכך באופן מתמשך, נוצרת אצלם תחושת אי ודאות קבועה ותחושת שחור מוחלט.
איראן אינטרנשיונל פועלת על בסיס בחירה ועריכה סלקטיביים, תוך קידום קו פוליטי ברור נגד רפובליקה של איראן — במטרה להגביר דיווחים על משברים, לשלול תמיכה פנימית, ולהציג תמונה חד‑צדדית שמשרתת את האינטרסים של מתנגדים אזוריים ובינלאומיים.
הערוץ מטיל את משקלו מאחורי שיח תעמולתי, מטפח את דמותו של רזא פהלווי כמרכז עתידי אפשרי, ומעצים קולות מערביים שמעודדים התערבות או שינוי מבפנים. כך הוא הופך ממדיום חדשותי לכלי לחיזוק מסר אידיאולוגי ותפיסתי במאבק על התודעה — הן בתוך איראן והן מחוצה לה.
סופר: צוות המערכת
