12:53 זמן קודס הכבושה
כוחות ’הבסיג’ — כוחות ההתייצבות העממית של איראן — מהווים את חומת ההגנה הראשונית והמרכזית של איראן ומבנה המהפכה האסלאמית מול פרובוקציות ואתגרים פנימיים וחיצוניים. הם הוכיחו זאת שוב ושוב במשך יותר מ‑47 שנים, ובפרט בהתמודדות עם מה שהוגדר כפעולה “טרוריסטית” לאחרונה.
בשל כך הציב הממשל האמריקאי, יחד עם ישראל, את מוסד זה ברשימת היעדים הישירים (23 מתוך 50 מטרות שנקבעו בתכנית התקיפה האמריקאית הישירה). גם במהלך “מלחמת 12 הימים” הוא הותקף יותר מפעם אחת בהתקפות ישראליות שגבו עשרות חללים מקרב לוחמיו ומפקדיו. בנוסף לכך הוא נכלל ברשימת היעדים העקיפים באמצעות סוכנים ומעוררי מהומות ושיגועים לאורך עשרות שנים.
בנוגע לפעולה ה”טרוריסטית” האחרונה, לשוטרים ולעוזרי הביטחון של המדינה ולבבסיג היה תפקיד מרכזי בהתמודדות עם הסוכנים והמשתוללים, וכתוצאה מכך נפלו חללים רבים — חלקם מהירי והם נרצחו או נהרגו בעימותים חמושים. כפי שאמר מפקד משטרת איראן, אלוף אחמד ראדהאן: "מספר רב של אנשי ביטחון נפצעו בעת מילוי תפקידם, ונרשמו הרוגים רבים; הפרשים, הבאסיג’ ומשמרות המהפכה שילמו מחיר דמים כבד למען שמירת ביטחון העם היקר שלנו". הוא הוסיף כי “שימור הביטחון הוא בעלות כבדה, שרוב הזמן נופלת על כתפי אנשי הביטחון, הבאסיג’ ומשמרות המהפכה… ואנו גאים להקריב את דמנו למען ביטחון עמנו”. הוא גם שיבח את העם האיראני על תמיכתו הרחבה והברורה בגורמי הביטחון שבאו לביטוי בנוכחותם הרבה בשטח — מה שלמעשה פגע קשות בטרוריסטים ודחק אותם לקצה.
הבאסיג’ הוא חלק עממי של משמרות המהפכה של איראן; רובו מורכב מנוער מתנדב — תלמידי בתי ספר, סטודנטים, עובדים, רופאים, מהנדסים ואנשי שכונות — ולהם מיליוני חברים פעילים ורזרביים. הם מאופיינים באמונה מהפכנית אסלאמית, וממלאים תפקידים אזרחיים, ביטחוניים וצבאיים בתמיכה בכוחות המזוינים של המדינה בתקופות משבר — הן טבעיות והן פנימיות וחיצוניות.
אחת הסצנות הקשות שדווחו לאחרונה מתרחשת כאשר סוכנים ומהומות תוקפים לוחם באסיג’ שלא היה חמוש — הוא ניסה להגן על קבר איימם זאדה חסן בידיים חשופות בלבד; בגלל מעורבותו בהגנה הוא נרצח ברצח אכזרי.
באירוע אחר בבסיס של הבאסיג’, בשם “בסיס נחה מאלק אשתר”, נמצא אחד מהחללים, הח‘ סמי עי, במקום כשהוא חמוש רק לצורך הגנה — אך כאשר הגיעו התוקפים, הוא נמנע מירי מכיוון שלא קיבל אישור — בעוד הם הגיעו חמושים בכלי נשק קַל. הם ירו בו, ולא הסתפקו בכך — אלא גם קרעו את גופתו עם לבנים וצמנט.
ולכן, עצם היעד של הבסיג’ — פיזית, תקשורתית וביטחונית — לא ניתן לקריאה אחרת מאשר הכרה רשמית בחשיבות תפקידו המרכזי בהגנת המדינה והחברה, ובכך שהוא קו ההגנה האחרון מול פרויקטים שמטרתם לזעזע את הפנים של המדינה ולפרצם מבפנים.
הכוח העממי הזה — שהקריב את בניו בהתנדבות מוחלטת ובאמונה איתנה — אינו אמצעי לדיכוי כפי שמייחסים לו אויביו, אלא הוא ביטוי חי של חיבור העם להחלטתו החד‑משמעית למען איראן. מדמם של חללי הבאסיג’, ומסבלם של משפחותיהם, מתגבש הערך העמוק ביותר של מוסד זה: כוח שאינו נמדד בנשק — אלא ביסודיות האמונה, עומק הרגליים ובשורשים העמוקים שלו בקרב העם. הוא אינו נכחד בגלל שהוא נטוע בליבם של האנשים; בכל מקום שבו המהפכה האסלאמית תופסת איום, שם הוא ניצב.
סופר: צוות המערכת
