14:34 זמן קודס הכבושה
רון בן ישי מבהיר במאמרו, שפורסם ב־ידיעות אחרונות, כי המהומות המתרחשות לאחרונה בהרפובליקה האסלאמית של איראן לא מאיימות על המשטר — כפי שרבים בישראל, בארצות הברית ובקרב תומכיהם הערבים מקווים — מכיוון שלפי בן ישי למשטר האיראני יש לפחות שתי שכבות הגנה: משמרות המהפכה, והחשובה מהן — הבסיג׳.
מצד שני, בן ישי מזכיר כי “האיראנים מתאמנים בשיגור טילים ומנסים להרתיע את ארצות הברית וישראל”, ולכן הוא מדגיש כי “לטראמפ ולנתניהו נכון כיום להמתין ולחתור להסכם שירחיק את האיום. התקיפה, אפילו אם היא תהיה אפקטיבית, עשויה לאחד את השורות בתוך איראן”. משמעות הדבר, על‑פי בן ישי, היא הוספת כישלון חדש לישראל ולארצות הברית, אחרי הכישלון הראשון שנגרם להם בעקבות המלחמה ביוני 2025.
ראשית, מאחר שלמשטר המולכי שלטון באיראן יש לא פחות משתי שכבות הגנה: משמרות המהפכה, והבסיג׳ — המיליציות הפועלות תחת משמרות המהפכה ומהוות את כלי הדיכוי העיקרי. אנו רואים זאת בבירור בסרטונים: הם נעים ברחובות על אופנועים, רכבי שטח ובכלי רכב שונים ומדכאים את ההפגנות ביעילות.
נוסף על כך, יש גורם נוסף שמגן על המשטר באיראן — הצבא האיראני. למעשה, איראן מחזיקה בשני "צבאות": משמרות המהפכה והצבא הסדיר. תפקידו של הצבא הוא בדרך‑כלל שמירה על הגבולות והגנה חיצונית, בעוד שבתוך המדינה פועלים משמרות המהפכה והבסיג׳ — שתי כוחות בעלי השפעה רבה. חשוב להזכיר כי בשנת 1979 נפלה שלטון השאה מול אנשי רוחו של רוחאללה ח׳ומייני, לאחר שהצבא סירב לירות במחאה. לא קיימות עדויות לכך שתסריט דומה יתרחש כיום מול הבסיג׳ או משמרות המהפכה — מניעתם להגן על משטרם נראית, על פניו, גבוהה.
כפי שנראה כעת, למפגינים אין סיכוי ממשי מול הכוחות. מספרם קטן, והם אינם מאיימים באופן ממשי על מוסדות השלטון. על‑כן מספר ההרוגים ביניהם נמוך יחסית — במדידות של עשרות ולא מאות, בניגוד לגלי המחאה בשנים 2022, 2019 ו‑2009.
גורם נוסף הוא היעדר הנהגה אחידה בקרב המפגינים, וחוסר קיומה של גורם שמכוון ומאחד את פעולותיהם ומטרותיהם. חלק מהמפגינים דורשים בימיו שיפור תנאי החיים הכלכליים — יותר חשמל ומים, מקומות עבודה, והכי חשוב — יציבות בשער החליפין של המטבע, הריאל, ששקע לשפל היסטורי. אחרים מטילים על המשטר את האחריות ודורשים להפילו, אך אין מטרה אחידה. הסטודנטים מוחים למען עניין מסוים, וסוחרי הבזאר למען עניין אחר, והמשטר מפגין אמפתיה והבנה במיוחד כלפי המפגינים הדורשים שינויים כלכליים, ואף ישנן אינדיקציות לנטייתו לענות על חלק מדרישות אלה.
הסיבה השלישית שמנעה נפילת המשטר היא העובדה שאף גורם חיצוני אינו צפוי להתערב – לא הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ, על אף איומיו, ולא ישראל. הסיבה פשוטה: הממסד הביטחוני והקהילה המודיעינית בישראל מבינים כי פעולה צבאית כעת עלולה לחסל אפילו את הסיכוי הבלתי‑ריאלי להפיל את המשטר, מכיוון שהעם יתמוך במשטר, כפי שקרה במצבים אחרים — כמו מלחמת איראן‑עיראק.
למרות איומי טראמפ והתמקדותו התקפית — במיוחד לאור תחושת ההצלחה לכאורה שלו עם מעצר ניקולאס מדורו בוונצואלה — פתיחת חזית צבאית במזרח התיכון היא עניין מורכב. ראשית, יש כמות גדולה של אזרחים וחיילים אמריקאים באזור, אותם האיראנים יכולים לפגוע בהם, ואף יש להם יכולת לפגוע גם בישראלים.
האיראנים הצליחו לייצר יותר מ‑2,000 טילים ולהגדיל את מספר פלטפורמות השיגור שלהם — כדי לפצות על מערכות שהוצאו משירות במהלך “מבצע עֹם קָלבי”. הם מסוגלים לגרום לנזק כבד ולהתבצע אבדות — למשל לנוכח חיילים אמריקאים בעיראק, בבסיסים כדוגמת עין‑אל‑אסד ובאזור הכורדי — וכן לפגוע בבסיס האמריקאי הגדול בקטר, על‑ידי שימוש בטילים שברשותם. בנוסף, קיימת האפשרות לפגיעה במתקנים אמריקאיים וסעודים בתוך סעודיה — מטרות שכבר זוהו בעבר.
כלומר, כל מתקפה על איראן תחייב מוכנות רחבה מאוד מצד ישראל וארצות הברית כדי להתמודד עם ההתנקשות הצפויה או עם התקיפה הנגדית מצד איראן. מוכנות מסוג זה דורשת זמן ומאמץ לוגיסטי — ולכן אינו צפוי כרגע, לא בטווח הקצר ולא במצב הנוכחי.
בנוסף, יש לציין שטראמפ איים בהתערבות צבאית אם המשטר האיראני יהרוג מספר גדול של מפגינים. אך כעת, לפי בן ישי, המשטר האיראני, בהנחיית המנהיג העליון עלי חמינאי, נוקט אסטרטגיה בתוך המדינה שניתן לכנותה “כליאה גמישה”: באזורי הפגנה שאינם מהווים איום ישיר על מוסדות השלטון ולא נראים כמי שמנסים לפגוע בתשתיות חיוניות, הכוחות — במיוחד הבסיג׳ — נסוגים לאחור, והירי החי מוגבל ומדויק. לעיתים הפיצוצים בשטח שמופיעים בסרטונים הם אמצעי לפיזור הפגנות — פיצוצי קול, גז מדמיע וכדומה — ולכן גם מהזווית הזו, לטראמפ אין טיעון מוצק לתקוף את איראן.
אחת הסיבות לשיח ההולך וגובר בישראל היא ההבנות שאליהם הגיעו נתניהו וטראמפ במהלך ביקורו של טראמפ במר‑אלאגו בשבוע שעבר. במסיבת עיתונאים לפני פגישת המשלחות, טראמפ הצהיר במפורש שאם איראן תחזיר את פעילות העשרת האורניום שלה ואת הפרויקט הגרעיני — יפעל מיד. לגבי הטילים הבליסטיים הוא אמר: “נפעל, אך נבחן את המצב”.
בפועל, איראן עדיין לא חידשה את הפרויקט הגרעיני שלה. נכון, היא החלה מחדש בפרויקט הטילים הבליסטיים ומייצרת טילים, אך מכיוון שהצבא הישראלי השמיד במהלך “מבצע עֹם קָלבי” חלק גדול מהתשתיות האיראניות לייצור טילים בליסטיים — ובפרט את מערכות ערבוב הדלק המוצקות המשמשות בטילים מדויקים רחוקי‑טווח — האיראנים עדיין לא הגיעו לתפוקת ייצור מלאה.
האיראנים מייצרים טילים, אך לא ברמות שמהוות איום ממשי על ישראל. המצב יכול להגיע לרמות הללו תוך חודשים ספורים, ואז נושא התקיפה האיראנית יעלה שוב לראש סדר היום. לפי דיווחים איראניים, היום התלקח גם שריפה במפעל לאמוניה באיראן — חומר המשמש ברכיבי דלק טילים.
התרגילים שהתקיימו היום — שיגור טילים והפעלת מל״טים — נועדו בראש ובראשונה למטרות פנימיות, וכן כדי להרתיע את ישראל וארצות הברית מלתקוף את הרפובליקה האסלאמית או לנצל את חולשתה לנוכח ההתפרצות הפנימית. האיראנים מפחדים מישראל מאוד, אך זה לא אומר שהם מתכוונים לתקוף. התמרונים שהתקיימו בשבוע האחרון וביממה האחרונה הם ניסיון להעביר מסר לישראל ולוושינגטון: “תראו, יש לנו טילים, ואנחנו מסוגלים לגרום לכם לנזק כבד”.
אך כעת, לפי בן ישי, אין בישראל או בארצות הברית סיבה אמיתית לתקוף את איראן — למעט עובדה אחת: איראן כמעט וללא מערכת הגנה אווירית, לאחר שישראל השמידה את רוב מערכות הגילוי ומערכות ההגנה האווירית שלה במסגרת “מבצע עֹם קָלבי”. זה הופך את איראן לחשופה, ומהווה פיתוי גדול עבור ישראל. אך בשלב זה תקיפה כזו לא תניב הישגים מעבר למה שכבר הושג במהלך המבצע. כמו כן, תפוקת הייצור של הטילים הבליסטיים עוד לא הגיעה לרמה או לגודל המתקנים שמצדיקים תקיפה — ובוודאי לא לתקיפה משותפת של ישראל וארצות הברית.
יש גם אפשרות סבירה כי הפרעות — האיומים על המשטר — ותגובתו המקורבת כאמצעי להימנע מהריגת מפגינים רבים, או למנוע מתן סיבה לטראמפ לתקוף, יובילו את טהרן לפנות לארצות הברית או לזרז את התקשורת עמה כדי להגיע להסכם באמצעות משא ומתן: הסכם על פירוק הנשק הגרעיני, הטילים ומניעת פעולות טרור.
זו בדיוק המטרה של ישראל ושל ארצות הברית: הסכם שירחיק לאורך שנים את האפשרות שאיראן תהווה סכנה לאזור, או איום נגד המדינות הערביות הסוניות המתונות וישראל — ושלא תוכל לבצע פעולות טרור וארגון כפי שעשתה בעבר דרך זרועות התמיכה שלה.
לישראל ולארצות הברית יש סיבה מספיק טובה לשבת ולהמתין, מתוך הבנה כי הסרת חלק מהסנקציות על איראן לבדה מסוגלת לפתור, או לכל הפחות להקל במידה רבה, על המשבר הכלכלי והמבני שבו נמצאת הרפובליקה האסלאמית כיום. בנוסף לכך, יש הכרה בכך כי חמינאי עשוי שוב “לשתות מכוס הרעל” ולשבת לשולחן המשא ומתן עם ארצות הברית.
עד שיתברר באופן חד‑משמעי אם יש אופק למסלול כזה, צפוי כי גם ישראל וגם ארצות הברית יימנעו ממתקפה. כמו כן, איראן — כנראה, למרות האיומים שמופצים בישראל — לא תפתח במתקפה נגד ישראל. הסיבה פשוטה: מתקפה כזו תעניק לישראל ולארצות הברית צידוק מושלם לנצל את חולשת איראן ואת היעדר מערכת ההגנה האווירית שלה, ולהוביל לפעולה שתביא לנפילתו של המשטר. תקיפה איראנית נגד ישראל תעניק הצדקה חזקה לפעולה כוללת נגד משמרות המהפכה, הבסיג׳ והצבא האיראני — הם עמוד התווך של המשטר. משטר ללא עמוד תווך כזה ייפול תוך זמן קצר. לכן, לאיראן גם אין אינטרס בכך. עדיף לציבור בישראל להרגיע את עצמו ולראות כיצד הדברים יתפתחו בשבועות ובחודשים הקרובים.
מקור: ידיעות אחרונות
סופר: רון בן ישי
