הבינה המלאכותית והעתיד של ההרתעה הביטחונית

בינה מלאכותית הפכה ליסוד מרכזי במערכות הביטחון הלאומי ובתהליך קבלת ההחלטות הצבאיות של המדינות הגדולות. הצבאות נשענים עליה כדי לנתח תמונות לוויין, להעריך את יכולות היריב ולספק המלצות על שימוש בכוח — מתי, איך ואיפה. עם התרחבות השימוש, נתפס הבינה המלאכותית כאמצעי לחיזוק ההרתעה, אך בצד זאת היא גם טומנת בחובה סיכונים משמעותיים העשויים לערער אחד מעמודי היציבות האסטרטגית הבין‑לאומית.

להלן תקציר וניתוח של המאמר מתוך Foreign Affairs, שמתמקד בתפקיד הגובר של הבינה המלאכותית במערכות הביטחון הלאומי ובתהליך קבלת ההחלטות הצבאיות, תוך הדגשת ההשפעה שיש לטכנולוגיות אלה על הבנת האיומים וניהול המשברים. המאמר מציג כיצד צבאות מודרניים משתמשים בדגמי בינה מלאכותית לניתוח תמונות לוויין, להערכת יכולות אויבים ולהצעת המלצות על שימוש בכוח — ומדגיש שלמרות שהמערכות הללו מסוגלות לחזק את ההרתעה, הן גם טומנות סיכונים אסטרטגיים העשויים לערער אותה מן היסוד.

המאמר דן במושג ההרתעה כמתבסס על שני מרכיבים עיקריים: היכולת הצבאית והנחישות הפוליטית. ההרתעה אינה מושגת רק באמצעות כוח — היא מחייבת שכנוע היריב שהכוח הזה ישמש בפועל בעת הצורך. המאמר מסביר שמידת האמינות של ההרתעה מבוססת על אותות שהמדינות שולחות לגבי מוכנותן, יכולתן ומהירות תגובתן, וכן על ההקשר הפוליטי הפנימי המשפיע על החלטות המנהיגים, בייחוד במשטרים דמוקרטיים.

בהקשר זה, הבינה המלאכותית מתוארת ככלי שיכול לחזק את ההרתעה על ידי שיפור איכות המידע המודיעיני, האצת תהליכי ההערכה, הקטנת שגיאות אנוש ואחידות בתהליך קבלת ההחלטות. המאמר גם מציין שימושים מעשיים בטכנולוגיות אלה בסכסוכים עכשוויים, כמו במלחמה באוקראינה, שם הבינה המלאכותית סייעה לזהות תנועות צבא ולנתח נתונים ממקורות שונים, מה שאיפשר הבנה מדויקת יותר של מאזן הכוחות ושיפור תכנון צבאי.

המאמר ממשיך ומזהיר מפני הצד הפחות ברור של הטכנולוגיות הללו, ומציג תרחיש דמיוני על משבר בין סין לטייוואן. התרחיש מבהיר כיצד פעולות מידע מבוססות בינה מלאכותית יכולות להטעות את מקבלי ההחלטות האמריקאים — בין אם באמצעות הרעלת מערכות האנליזה עליהן הם נשענים, או באמצעות השפעה על דעת הקהל כדי להחליש תמיכה פוליטית בכל מעורבות אפשרית. דמותות אלה מראות כיצד עיוות מידע עלול להוביל להיסוס פוליטי ולפתוח פתח להסלמה ולתקיפה.

המאמר מדגיש במיוחד את מה שהוא מכנה “מלחמת המידע בעידן הבינה המלאכותית”, ומתאר את ההתפתחות של פעולות השפעה שהן מדויקות ורחבות יותר הודות לטכנולוגיות בינה מלאכותית גנרטיביות. הוא מסביר כיצד ניתן ליצור דמויות מדומות וחשבונות מלאכותיים שקשה להבחין בינם לבין משתמשים אמיתיים, המשמשים להפצת תוכן מכוון שמערער את האמון הציבורי, מפלג את החברה ומחליש את התמיכה במדיניות ההגנה. פעולות אלה אינן מכוונות רק לכלל הציבור, אלא גם לפוליטיקאים, לקצינים ולמקבלי החלטות עצמם.

בנוסף, המאמר מתייחס לסכנת ה‑Deepfakes — זיופים חזותיים או קוליים שיכולים לשמש לבלבול, סחיטה או הפצת פקודות מזויפות — תופעה המייצרת מה שהוא מכנה “ערפל תפיסתי של מלחמה”. זהו מצב שבו הופך קשה להבחין בין אמת לשקר, מה שמאט את קצב התגובה, מטיל ספק בתוך המוסדות ומחליש את האמון בערוצים הרשמיים — תוצאה שמקשה מאוד על האפקטיביות של ההרתעה.

מעבר להשפעה על התודעה הציבורית, המאמר מציג גם את הסכנה שב“הרעלת” דגמי הבינה המלאכותית עצמם. הוא מסביר כיצד יריבים יכולים לתמרן את נתוני האימון או את מקורות המידע שהמערכות הללו נשענות עליהם, מה שיוביל לניתוחים שגויים או מטושטשים. למרות שמנהגים אלה עדיין מוגבלים יחסית, הם כבר אפשריים מבחינה טכנית ומייצגים איום ישיר על יכולתן של מדינות להעריך את יכולותיהן ואת יכולות אויביהן בצורה מדויקת.

בסיכומו של דבר, המאמר מדגיש שהבינה המלאכותית שינתה את טבע ההרתעה מן היסוד. לא מדובר עוד רק בכוח צבאי ובנחישות פוליטית — אלא גם בשלמות הסביבה המידעית ובאמינות הכלים האנליטיים שבשימוש מקבלי ההחלטות. המדינות שלא יצליחו להגן על הסביבה הזו עשויות לגלות שאינן מסוגלות לשלוח אותות הרתעה משכנעים, גם אם יש להן עליונות צבאית ברורה.

המאמר מסיים בקריאה לפעולה ברורה — לנקוט צעדים פרואקטיביים, לרבות חיזוק מערכות הבינה המלאכותית מפני פגיעה, להיאבק בפעולות ההשפעה המונעות על‑ידי טכנולוגיות אלה, ולקדם שיתוף פעולה בין ממשלות, מוסדות מחקר וחברות טכנולוגיה. בתקופה שבה הבינה המלאכותית מהווה חלק בלתי נפרד ממערכות ביטחון מודרניות, התחרות כבר אינה רק על נשק — אלא על שליטה במידע ובתפיסה, אשר יהוו את זירת הקרב המרכזית של ההרתעה בעתיד.