איראן: כוננות מלאה למלחמה

במהלך ההסלמה המתמשכת והאיומים הישראליים כלפי מדינות האזור, וברקע שאיפתו של נתניהו לעצב מחדש את המזרח התיכון, הרפובליקה האסלאמית של איראן בולטת כאתגר קשה ובלתי ניתן לשבירה. איראן יצאה ממבחן קשה, שיקמה את אבדותיה, בנתה מחדש את יכולותיה, והשלימה את הכנותיה לסבב השני של המלחמה. מנגד, ישראל מתמודדת עם משברים אסטרטגיים המתגלים בהדרגה, תוך חשיפת ליקויים במערכות ההגנה והמודיעין, שהתגלו במהלך מבצע ה־12 ימים ובעימותים המודיעיניים שבאו לאחריו.

העיתון העברי "ישראל היום", בכתבתו של יואב לימור, חשף: "מה שמתרחש כיום בגיוס האיראני של ישראלים שונה ממה שהכרנו בעבר, וזהו עניין מדאיג ביותר – לא רק בשל המספר הרב של ישראלים שנתפסו (תוך הנחה שיש רבים נוספים שטרם נחשפו), אלא מפני שהדבר מעיד על כשל יסודי שהתרחש.".

איראן וההרתעה האזורית

מאז התקיפה הישראלית־אמריקאית ביוני 2025, איראן הצליחה להשיג הישג חשוב שביטא את זיהוי מיקומי מערכי ההגנה האווירית של ישראל, הישג שמשמעותו יכולת גבוהה לאיתור אסטרטגי ולניתוח המורכבויות הטקטיות של האויב. אנליסטים איראנים ציינו כי לאיראן יש שלוש קלפי כוח חשובות בכל התמודדות אפשרית עם ישראל וארצות הברית:

-פיקוח על הסביבה הביטחונית שמסביבה, כולל בסיסים אמריקאיים באזור.

-שליטה על מצרי המים ויציאות הימיות החיוניות, דבר שמחזק את יכולת טהראן לשלוט בקווי האספקה והנתיבים הימיים החיוניים.

-כוח טילים בליסטיים ומטוסים בלתי מאוישים שהגביהו את רמת ההרתעה של איראן והקטינו את הפער היתרון הקונבנציונלי של האויבים, ויכולת מערכות אלה להגיע למטרות אסטרטגיות הופכת את ההתמודדות איתה למורכבת יותר.

כל זה מאשר שאיראן אינה בעמדה הגנתית בלבד, אלא מפעילה הרתעה אסטרטגית שמשפיעה על חישובי אויביה ישירות, ומה שהופך כל תנועה צבאית נגדה לפעולה סבוכה ומלאת סיכונים.

הכוננות בשטח של הכוחות המזוינים הושלמה

בהמשך להכנותיה המנוטרות למלחמה הבאה, ולמרות שבעקבות המלחמה האחרונה טהראן נוקטת בסודיות בהכרזה על יכולות ומניפולציות צבאיות, המידע מטהראן מצביע על המשך מבצעי שיקום מבנים רחבים של בסיסי הטילים שלה, וחיזוק תשתיותיה ההגנתיות באופן כולל, והכנות אלה כוללות:

-בנייה של יותר מחמישה בסיסי טילים חדשים במזרח איראן בקצב מהיר מאוד, מה שמראה על כיוון ברור לאסטרטגיית פריסה רחבה של היכולות הטיליות רחוק ממרכזי ההתרחשות המסורתיים.

-שיקום המנהרות והמתקנים וחיזוק ההגנות בכל הבסיסים, באמצעות הקמת מתקנים שטחיים נוספים, ציוד הסוואה מתקדם וחפירת מנהרות עמוקות המגנות על הציוד הקריטי ומבטיחות את הגנתו וכשירותו.

-פריסה של מערכות הגנה אוויריות לטווח רחוק כמו “ארמן”, “באואר 373” ו‑S‑300 במיקומים חדשים, וצפוי לפרוס שלוש מערכות מדגם S‑400 רוסיות או מקבילות סיניות, מה שמחזק את רשת ההגנה לטווח ארוך מפני איומים אוויריים.

-יצירת והצטיידות במערכות הגנה לטווח קצר בתוך מערכת רב‑שכבתית כגון: “מג’יד”, “טור M1”, תותחי “סעיר” ותותחי קליבר 23 מ”מ, עם שאיפה לציידם בעתיד במערכות אופטו‑אלקטרוניות ובקרה על אש להגברת הדיוק ומהירות התגובה.

-הצבת מערכות הטילים רחבי הטווח במצב מוכנות לשיגור בכל רחבי איראן, ומיקומן מחוץ למנהרות על מנת להבטיח את כשירותם מבלי לחשוף אותם לנזק מהתקפות פתע.

-חיזוק המתקנים ההגנתיים באתרי טילים מרובים באמצעות בניית מתקנים נוספים והגנות מתקדמות, מה שמראה כיוון כולל להעלאת רמת ההגנה על התשתית הצבאית.

-הגברה בקצב ייצור הטילים העל‑קוליים והבליסטיים.

-פיתוח טקטיקות חדשות למניעת כל נחיתה אווירית אויבת על מתקנים גרעיניים, במיוחד הכור למים כבדים באראק הידוע בשם IR‑40, אשר הותקף בעבר באמצעות טילי קרוז ובליסטיים של ישראל ששוגרו מאווירעיראק. מתחם באראק הוא אחד המתקנים הגרעיניים הגדולים ביותר של איראן, נמצא כ‑55 קילומטרים צפונית‑מערבית לעיר באראק וכ‑5 קילומטרים מחינדאב.

הכנות אלה משקפות הבנה עמוקה בקרב ההנהגה האיראנית שהסיבוב הבא של המלחמה קרוב, אך יהיה בעל אופי שונה, ודורש מוכנות מלאה בכל הרמות, שכן גורמים צבאיים איראנים מדגישים שטהראן מוכנה לתגובה כוללת, ויכולה לפגוע ב‑50% מהיכולות הטיליות של ישראל בעזרת טילים מדויקים ומטוסים בלתי מאוישים, ושבסיסי התעופה והפלטפורמות החיוניים והאסטרטגיים של ישראל יהיו בתוך מעגל היעד. הרפובליקה האסלאמית מופיעה ככוח אזורי לא רק מבחינת היכולות הצבאיות, אלא גם ביכולתה להבין ולנתח את המציאות האסטרטגית ולתכנן לטווח ארוך, מה שהופך כל עימות עתידי בין טהראן לתל אביב, או אפילו עימות ישיר אמריקאי עם איראן, למורכב יותר מהבחינה הטקטית והאסטרטגית.

מפגש נתניהו–טראמפ ב‑29 בדצמבר: רגע מכריע!

בהקשר אזורי טעון זה, צפוי שבנימין נתניהו ייפגש עם הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ ב‑29 בדצמבר הנוכחי בארצות הברית, שם צפוי שהמפגש יהיה מכריע לפי כלי תקשורת עבריים, אבל הכתב הפוליטי הישראלי הידוע עמוס הראל ציין במאמרו בעיתון הארץ כי כל הרעש והדיבור על מלחמה עם איראן הוא במסגרת ניסיונו של נתניהו להסיט את תשומת הלב מפרשת “קטאר גייט” שבה הוא חשוד, וציין כי הסיסמה “הניצחון המוחלט” שדן נתניהו היא דיבה, והראיה לכך היא הצהרותיו החוזרות על הצורך לנהל מלחמה חדשה נגד איראן, לבנון ותימן, שבהן יש אינדיקציה ברורה לאי‑השגת היעדים ולהגזמה בדיבור על “הניצחון המוחלט”.

לפי מקורות שונים, המפגש בין השניים בבית הלבן יידון בקבצים הביטחוניים העיקריים — הם חמישה: איראן, עזה, סוריה, לבנון והגדה המערבית בנוסף להסכמי אברהם, ואספקת נשק אמריקאי נוסף לישראל. וצפוי שנתניהו ינסה במהלך הפגישה לשכנע את וושינגטון בחשיבות צעדים מעשיים נגד איראן הכוללים אפשרויות צבאיות או לחץ בינלאומי גובר על טהראן, במיוחד בנוגע לתוכנית הטילים ולתוכנית הגרעין שלה.

בהקשר קשור, ניתוחים צבאיים איראניים עסקו בפרסום מעורר מחלוקת של נתניהו בפלטפורמת X, שבו הוא מופיע עם דונלד טראמפ על גבי מפציץ B‑2 עם פצצה חודרת מבצרים, מה שנחשב רמז לאפשרות ביצוע תקיפה אווירית נגד איראן ומתקניה הגרעיניים. מדברים בסביבה הישראלית על אספקת סוג זה של מפציצים או פצצות במסגרת עסקת נשק עתידית. אך ברור כעת שההחלטה הסופית על כל פעולה צבאית רחבת היקף לא מתקבלת בתל אביב לבדה, אלא זקוקה לאור ירוק מוושינגטון, מה שהופך את התסריטים האפשריים להגבלות כגון:

-מבצע ישראלי מוגבל.

-מבצע צבאי משותף רחב בהשתתפות ארצות הברית.

-המשך לחץ כלכלי ופוליטי מבלי ללכת למלחמה יקרה שלא מובטחת תוצאותיה.