שלטון האיש האחד בארצות הברית

ארצות הברית בעידן טראמפ חווה שלב חדש של שלטון האיש האחד, שבו מתרכזת ההחלטה הפוליטית ביד אחת השולטת במוקדי הכוח של המדינה, ומסוגלת לנווט את העמדות הציבוריות והפנימיות ולעצב את סדרי העדיפויות במדיניות החוץ והפנים בהתאם לאינטרסים האישיים שלה. ריכוז זה בכוח אינו מוגבל לרשות המבצעת בלבד, אלא מתפשט גם אל התקשורת, הלוביסטים הכלכליים ואפילו לעמדות החברה האזרחית – מה שמותיר את העצמאות של דעת הקהל ושל המוסדות לזכויות אדם חשופה להדרה או למניפולציה.

אחד הביטויים הבולטים של שלטון מרוכז זה מופיע בהתמודדות עם סוגיות עולמיות שבהן קיימת דיכוי ברור – והבולט שבהן כיום הוא מה שקורה לעַם הפלסטיני בעזה תחת השמדה. ובכל זאת, תנועות לזכויות אזרח שהיו בעבר סמל למאבק נגד אפליה בארה"ב, נראות כיום שותקות מול הפרות זכויות באזורים שונים, במיוחד בעולם הערבי והפלסטיני. רבים מאותם פעילים שהרימו קולם נגד האפרטהייד בדרום אפריקה ותמכו בזכויות השחורים באמריקה – כבר אינם מסוגלים לעמוד מול אינטרסים כלכליים ופוליטיים שמכוונים את עמדות המוסדות המרכזיים. חלקם נרכשו או הוסתו בעזרת מימון רחב מארגונים המזוהים עם ישראל, מה שמדגיש כיצד שלטון האיש האחד יוצר פער כפול בהגדרות המוסריות ומכוון את העמדות בהתאם לצרכיו.

כך גם מאפשר ריכוז הכוח בידי אדם אחד לסדר מחדש את סדרי העדיפויות על פי אינטרס שליט ישיר – לרוב על חשבון הצדק והעקרונות הכלליים. בעידן טראמפ זה התבטא בבירור במדיניות החוץ, כאשר הממשל התעלם מסוגיות חשובות או העניק עדיפות לאינטרסים כלכליים ואסטרטגיים קצרי טווח. הסכנה האמיתית במודל כזה אינה רק בתוך אמריקה, אלא גם בזירה הבינלאומית, כאשר עמדות ארצות הברית נעשות בלתי יציבות ותלויות באישיות הנשיא ובמצבו הפוליטי – יותר מאשר בערכים או עקרונות משפטיים.

הדוגמאות לכך רבות: שתיקתן של תנועות רבות שתבעו בעבר בקול רם את זכויות האדם אל מול העוולות בפלסטין מצביעה על שיעור הכניעה לאיזונים פוליטיים וכלכליים ולא לערכים הומניטריים. כך גם התקשורת האמריקאית, שבעבר יועדה להיות כלי לביקורת שלטון, הפכה במקרים רבים למראה המחזקת את תדמית השליט היחיד, ומכוונת את דעת הקהל בהתאם לאסטרטגיה שלו – כך שאם הכריז אותו שליט שהסירות הוונצואליות מבריחות סמים ולכן יש לתקוף אותן, זה נהפך לעובדה שאין עליה עוררין. כך נבנית סביבה עוינת לביקורת חופשית ומצטמצמת היכולת של מוסדות להשפיע על קבלת ההחלטות.

השלכות שלטון האיש האחד ניכרות גם בחברה האזרחית: ארגונים ואנשים הפועלים למען זכויות מיעוטים או תמיכה במאבקים צודקים ברחבי העולם מוצאים עצמם מול מכשולים כלכליים ופוליטיים – בין אם במישרין ובין אם דרך לחצים של לוביסטים ובעלי הון. כך נוצר סטנדרט כפול: תמיכה נרחבת במאבקים מסוימים, והתעלמות כמעט מוחלטת מאחרים – לפי מה שמשרת את השלטון.

עם חזרתו של טראמפ לבית הלבן, ניתן לצפות להחרפה בתופעה זו. ריכוז הכוח אומר שהחלטות מכריעות, בפנים ובחוץ, יתקבלו לפי ראייתו האישית – ולא לפי איזון מוסדי עצמאי. מצב זה מציב את החברה האזרחית בפני אתגרים כבדים, ומחליש את עצמאות התקשורת והמוסדות לזכויות אדם. במציאות כזו, ערנות ביקורתית ואחריות משפטית ופוליטית הן תנאים הכרחיים למניעת הפיכתו של שלטון האיש האחד לכלי הרסני נגד זכויות ועקרונות כלליים.

ריכוז הכוח בידי אדם שחפץ בכוח ובפארו אינו רק משנה את דרך קבלת ההחלטות – אלא מעצב מחדש את תפיסת החברה עצמה, ומציב את המדיניות הציבורית תחת אינטרסים אישיים צרים. אמריקה, שנחשבה במשך שנים לסמל הדמוקרטיה והמוסדות החזקים, ניצבת כיום בפני שחיקת תדמיתה – תחת שלטונו של האיש האחד.