סגירת גלצ: סימן לשבר עמוק בין ממשלת ישראל לחברה

החלטת ממשלת ישראל לסגור את תחנת הרדיו גלי צה"ל לאחר שבעה עשורים של שידורים אינה מהלך מנהלי רגיל, אלא צעד שמשקף מדיניות מרכזית לניהול המשברים הפנימיים של ישראל. התחנה, על אף היותה כלי תקשורת צבאי, לא הסתפקה בשידורים צבאיים בלבד, אלא עסקה גם בסיקור ענייני פנים ופוליטיקה – מה שהפך אותה לנקודה רגישה בעיני השלטון. סגירתה מעידה בבירור על ניסיון הממשלה לשלוט בכל פלטפורמה או מרחב שעלול לחשוף את שבריריות המערכת הישראלית או להבליט את סתירותיה הפוליטיות, במיוחד לנוכח המשברים הכלכליים והביטחוניים המחריפים.

פוליטיזציה של התקשורת לניהול דעת הקהל

סגירת התחנה מגיעה כחלק מאסטרטגיה רחבה יותר של הכפפת התקשורת הציבורית לשליטה פוליטית. בחברה החווה משברים מרובים, שליטה במידע הופכת לכלי מרכזי לניהול דעת הקהל ולצמצום מרחב הביקורת. הדבר משקף כשל מבני במוסדות השלטון בישראל, שבהם האג'נדה הפוליטית גוברת על הצגת תמונה אמיתית – דפוס פעולה קבוע בתקשורת הישראלית, המתאפיינת בהסתרה ובמניעת דיווח על המתרחש בתוך ההתנחלויות בזמן הסלמות. התקשורת הישראלית היא תקשורת ממושטרת הכפופה לפרוטוקולים ממשלתיים, שאינה חורגת מהם, ופועלת להטעיית הציבור ולניתוקו מהמציאות כדי להפחית אחריות ציבורית. המדיניות הנוכחית מצביעה על הסתמכות הולכת וגוברת של הממשלה על לחץ ישיר לניהול המשברים, כך שכל קול – גם אם מגיע מכלי התקשורת של הצבא – נחשב לאיום על השליטה המרכזית, ולכן זוכה להשתקה או סגירה.

העמקת המשברים המבניים

הצעד אינו רק אובדן של מקור תקשורת, אלא יוצר גם השפעה מבנית על החברה הישראלית. בין השאר, הוא מונע מהחברה לקבל מעקב תקשורתי "עצמאי", ומגביר את שבריריות המתנחלים מול משברים עתידיים ואת כעסם כלפי הממשלה. במקום להתמודד עם הכשלים הכלכליים והחברתיים שמהם סובלים המתנחלים – במיוחד בצפון, בעקבות מתקפות חיזבאללה ונזקים כבדים – בוחרת הממשלה לשלוט ישירות בתקשורת כדי למנוע חשיפת כשלים או שחיתויות.

למרות הסתמכות התחנה על פרסום וחסויות מסחריות, המימון לא הצליח להגן על עצמאותה. הממשלה ניצלה את ההיבט התקציבי כתירוץ לסגירה – מה שמעיד על שבריריות המבנה הכלכלי ככלי הגנה מפני פוליטיזציה. המימון הפך לאמצעי לחץ ולא למשאב לתמיכה בעצמאות מוסדית. שימוש זה במשאבים חושף כשל מוסדי רחב יותר, שבו התקציבים משמשים לביסוס שליטה ולא לחיזוק עצמאות.

בנוסף, המהלך מבליט חריגות ברורות מהנהלים המשפטיים והניהוליים. הקמת צוותי סגירה לפני כל חקיקה, והתעלמות מיועצים משפטיים ומוועדות, ממחישים שמדובר לא ברפורמה טכנית, אלא בצעד פוליטי המשרת את יעדיה של הממשלה, ומעיד על חולשת מנגנוני הבקרה בישראל.

ההשלכות חורגות מגבולות התחנה עצמה

ההשלכות של ההחלטה חורגות מגבולות התחנה עצמה, ומשפיעות על כל הזירה התקשורתית בישראל. מוסדות תקשורת אחרים יימצאו כעת תחת לחץ מתמיד לציית או להתאים את שיחן למטרות הממשלה.

המדיניות שמובילה ישראל כיום – המוצגת כאמצעי להישרדות פוליטית והגנה על הנהגה מפני אחריות – הופכת בפועל למקור לפיצוץ משברים חדשים במקום לרסנם. סגירת גלי צה"ל היא חלק ממגמה זו, המבוססת על השבתת כלי הביקורת כדי ל"כוון" את המרחב הציבורי. עם זאת, היא חושפת גם משבר הולך ומעמיק, כאשר החברה הישראלית הופכת מודעת יותר ויותר לשיטות ההתחמקות של השלטון מאחריות. ככל שצעדים כאלה חוזרים על עצמם, כך קטֵנה יכולת הממשלה להציגם כרפורמות, וגדל המודעות הציבורית לאופיים האוטוריטרי.

כך, מדיניות ההדרה אינה מבצרת את ישראל – אלא מעמיקה את הפער בין השלטון לחברה, ומובילה את המדינה לעבר משבר פנימי חמור יותר, שבו גם כלי השליטה עצמם הופכים לנטל פוליטי שמאיץ את ההתפוררות המבנית – במקום לבלום אותה.