השלום בין ישראל ללבנון נותר חלום רחוק מהשגה!

יוני בן מנחם, במאמר שפורסם ב"מכון ירושלים – JCFA", מנסה להחדיר טריז בין ההתנגדות הלבנונית לבין המדינה הלבנונית, תוך הצגת המדינה כאילו היא מעוניינת בנרמול היחסים עם ישראל ופועלת במהירות בכיוון זה – אך "חיזבאללה" הוא זה שמונע זאת, בהיותו ארגון חמוש שמכתיב את סדר היום הפוליטי.

מאמר זה, כמו פרסומים תקשורתיים נוספים, מדגיש את חשיבות האחדות הלאומית הלבנונית בעמדה כלפי ישראל – אחדות שעליה קראו שוב ושוב מזכ"ל חיזבאללה השייח' נעים קאסם ויו"ר הפרלמנט הלבנוני נביה ברי, בשל היותה קו ההגנה המרכזי של לבנון מול התוקפנות הישראלית.

בשבועות האחרונים מראה לבנון גמישות פוליטית מסוימת, בעיקר בנושא שיחות הפסקת האש עם ישראל ושילוב גורמים אזרחיים בוועדת המעקב. אך על אף חשיבותם של אותות אלה, הם אינם משקפים התקרבות ממשית לנרמול. לפי הערכות של בכירים במערכת הביטחון הישראלית, לבנון עדיין כפופה לחלוטין לשלטון דה-פקטו של חיזבאללה ולתנאי הקונצנזוס הערבי, בראשם הדרישה להקמת מדינה פלסטינית כתנאי לכל נרמול.

בשנה האחרונה מונה סימון כראם לראש המשלחת הלבנונית לשיחות – מינוי שפורש ע"י גורמים פוליטיים מסוימים כמהלך של פתיחות. אך תגובתו התקיפה של נעים קאסם, סגנו של נסראללה, חשפה את עומק ההתנגדות במחנה הפרו-איראני לכל צעד שיתפרש כוויתור. מבחינת חיזבאללה, כל שינוי בהרכב המשלחת או דיון בנושאים כלכליים מהווה "כישלון נוסף" בשורת שגיאות.

מערכות הביטחון הישראליות סבורות כי לבנון ניצבת בפועל מול שתי אפשרויות בלבד: מלחמה – או מלחמה, כשעיתוי העימות אינו ידוע. חיזבאללה, שנחלש משמעותית לאחר הפיכת לבנון ל"גזרת סיוע" לעזה בעקבות 7 באוקטובר, מנהל כעת מרוץ נגד הזמן – בתקווה לשינויים פוליטיים בישראל ובארה"ב שיטיבו עמו, תוך ניסיון לבסס קשרים אזוריים חדשים עם טורקיה ועם סוריה תחת הנהגתה הזמנית.

מנגד, בחירתו של הגנרל ג'וזף עאון לנשיא – בחירה שחיזבאללה ניסה למנוע זמן רב – משקפת את שאיפת כוחות לבנוניים מסוימים לחיזוק מוסדות המדינה ולדרישה "לריבונות מלאה על הנשק". אך דרישה זו מתנגשת במציאות ברורה: חיזבאללה, בגיבוי איראני, מסרב לפרק את צבאו.

הגורמים המרכזיים המונעים מלבנון להתקדם לעבר נרמול:

1. היא משמשת כבעלת ערובה בידי חיזבאללה, שמאיים במלחמת אזרחים אם יכפו עליו להתפרק מנשקו.

2. היא מחויבת לקונצנזוס הערבי, שמתנה כל נרמול בהקמת מדינה פלסטינית תחילה.

למרות הצורך הדחוף של לבנון ביציבות ובשיקום, ולמרות צעדים טכניים כמו הרחבת סמכויות ועדת המעקב, לבנון עדיין רחוקה מאוד מכל מסלול מדיני עם ישראל. הלחץ האמריקאי והישראלי על פירוק חיזבאללה גובר, ולבנון מאבדת את מרחב התמרון שעמד לרשותה בעבר. כל עוד שומר חיזבאללה על כוחו הצבאי והפוליטי, נרמול אינו אפשרי – גם אם חלק מהכוחות הפוליטיים בלבנון חפצים בו.