כמאל חראזי: מהנדס הדיפלומטיה האיראנית ואחד המוחות האסטרטגיים החשובים ביותר באיראן

נחשב ד"ר כמאל חראזי לאחת הדמויות הבולטות שתרמו – וממשיכות לתרום – לעיצוב מדיניות החוץ של איראן מאז ניצחון המהפכה בשנת 1979. לאורך ארבעה עשורים עבר חראזי חוויות מגוונות שכמעט אינן מתכנסות באדם אחד: מן התחום האקדמי אל התקשורת, מן העבודה במוסדות המהפכה האסלאמית אל השירות הדיפלומטי, מהובלת תיקים רגישים במהלך מלחמת "ההגנה הקדושה" ועד לניהול משרד החוץ במשך שמונה שנים, ועד לתפקידו הנוכחי כיושב ראש המועצה האסטרטגית ליחסי חוץ וכיועצו של מנהיג המהפכה האסלאמית, האימאם עלי ח'אמנהאי.

לכן, העיון בהצהרותיו ובעמדותיו – במיוחד בכל הנוגע לנושאים החשובים לרפובליקה האסלאמית, לציר ההתנגדות, לאזור שלנו ולעולם בכלל – הוא אחד הכלים החשובים להבנת הקו הכללי של מדיניות החוץ האיראנית.

מהן התחנות המרכזיות והחשובות בחייו ובעשייתו של ד"ר חראזי?

— עלי־נאקי חראזי, המוכר בשם כמאל חראזי, נולד ב־1 בדצמבר 1944 בטהראן.

— הוא קיבל תואר ראשון בשפה ובספרות ערבית מאוניברסיטת טהראן, לפני שעבר ללימודים פדגוגיים ופסיכולוגיים שעתידים היו להפוך לחלק מרכזי באישיותו הפוליטית. לאחר שסיים תואר שני בחינוך באוניברסיטת טהראן, בילה שנה (1975–1976) כעמית הוראה באוניברסיטת יוסטון, שם קיבל דוקטורט בפסיכולוגיה תעשייתית – תחום העוסק בחקר התנהגות ארגונית וניהול יחסים בתוך מוסדות.

— לאחר שחזר לאיראן החל לעסוק בהוראה אקדמית, ונשאר מחובר לעולם האקדמי במשך שנים רבות. חראזי לא היה פוליטיקאי הנוטה להופיע בחזית, אלא אינטלקטואל הנוטה להתבוננות, מחקר וכתיבה מסודרת.

— עם ניצחון המהפכה האסלאמית ב־1979, החזיק בתפקידים תקשורתיים חשובים, ובהם סגן ראש רשות השידור, ולאחר מכן ניהל את מרכז פיתוח החשיבה לילדים ונוער. מיולי 1980 ועד ספטמבר 1989 שימש נשיא סוכנות הידיעות של הרפובליקה האסלאמית.

— עם פרוץ מלחמת "ההגנה הקדושה" בשנת 1980 הפך לחלק מהמועצה העליונה להגנה, ועמד בראש "מטה המידע של המלחמה", שהיה אחראי לניהול המסרים הצבאיים והתקשורתיים ולתיאום בין החזיתות ובין העורף האיראני. בנוסף שימש דובר הכוחות המזוינים במשך שנים רבות.

במקביל, מאז 1983 משמש חראזי פרופסור לניהול ולפסיכולוגיה חינוכית באוניברסיטת טהראן. הוא היה חבר מייסד במכון המחקר האסלאמי בלונדון.

— לאחר סיום המלחמה מונה חראזי לשגריר קבוע של איראן באו"ם במשך שמונה שנים. הוא עמד בראש המשלחות האיראניות בעשרות כנסים בינלאומיים, ובהם "פסגת כדור הארץ" בריו דה ז'ניירו בשנת 1992. במשך שנים ייצג את העמדה הרשמית של איראן בטלוויזיה ובאוניברסיטאות בארצות הברית ובאירופה, וכתב רבות בנושאי מדיניות החוץ.

— עם בחירתו של הנשיא מוחמד ח'אתמי ב־1997, מונה לשר החוץ וכיהן בתפקיד שמונה שנים – אחת התקופות הארוכות בתולדות משרד החוץ האיראני. במהלך כהונתו הצליחה איראן במידה מסוימת לשבור את המצור האמריקאי שהוטל עליה ולבנות מחדש גשרים עם העולם, מבלי לוותר על עקרונות היסוד של הרפובליקה האסלאמית.

חראזי מילא תפקיד מרכזי בתיאום היחסים בין איראן לשאר כוחות ציר ההתנגדות, והוא מן הדוברים הבולטים בזכות התמיכה בתנועות ההתנגדות בלבנון ובפלסטין. כמו כן הוא תומך בדיאלוג בין איראן למדינות ערב השכנות, בתנאי שכיבוד הריבונות יהיה הבסיס.

— בשנת 2006 הטיל עליו האימאם ח'אמנהאי לעמוד בראש המועצה האסטרטגית ליחסי חוץ – גוף עליון שתפקידו לחשוב בטווח הארוך ולקבוע את המסגרת הכללית של מדיניות החוץ. מאז הפך חראזי לאחד ה"מוחות האסטרטגיים" המרכזיים באיראן.

— הוא ידוע כמנהל שקט, מאורגן ומדויק, הנוטה לניתוח ולהבנת אישיותם של אנשים וסיטואציות. הדבר השפיע על אופי החלטותיו ועל סגנון הדיפלומטיה שאימץ.

חזונו הנוכחי: שילוב בין ריאליזם אסטרטגי לבין זהות מהפכנית והתנגדות

חראזי מציג כיום תפיסה הניתנת להגדרה כ"ריאליזם מהפכני מתנגד":

— הוא מאמין בהתנגדות ומגן עליה כחלק ממערך הביטחון האזורי והלאומי של הרפובליקה האסלאמית.

— הוא מדגיש שימוש בעוצמה רכה: תרבות, דיאלוג ודיפלומטיה ארוכת טווח.

— הוא רואה צורך ב"איזון" בין השתלבות במערכת הבינלאומית לבין התנגדות להיגמוניה.

— הוא מדגיש שהמו"מ אינו טעות, אלא הטעות היא לנהל מו"מ מעמדת חולשה או תחת כפייה.

— הוא טוען שלאיראן כיום יש כלים מרתיעים המאפשרים לה לנהל את יחסיה עם המעצמות בביטחון גדול יותר, ושהעוצמה הצבאית והטכנולוגית מעניקה לה יכולת לנהל מו"מ בשוויון גדול יותר. עם זאת הוא מדגיש שעוצמה זו חייבת להתבטא גם בהשפעה פוליטית ותרבותית – לא רק צבאית.

— הוא מדגיש את זכותה של איראן להעשיר אורניום, וכי כל מו"מ עתידי בנושא יעסוק רק ברמת ההעשרה ולא בעצם הזכות.