07:20 זמן קודס הכבושה
בשבוע שעבר ערך ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, יחד עם מספר שרים בממשלתו ובכירים בצבא ובמערכת הביטחון, סיור באזור החיץ שבדרום סוריה שנמצא בשליטת ישראל, מה שעורר גינויים מצד ממשלתו של אחמד אל־שרע' אל־ג’ולאני, שטענה כי מדובר בצעד הסותר את החלטות מועצת הביטחון של האו"ם, וקראה לאו"ם לעצור את ההפרות הישראליות החוזרות!
אך היה ראוי שממשלה זו תגיב בתגובה צבאית בשטח על התקיפות הישראליות, והיא עצמה השתמשה בעבר באנשיה החמושים בביצוע פשעי מלחמה וטבח נגד אזרחים בחוף התיכון ובסווידאא', ולא הסתירה מעולם את נכונותה לתקוף את לבנון ואת ההתנגדות. היא אף לא גינתה את דבריו של השליח האמריקני טום ברק לאחר ביקור אל־שרע' אל־ג’ולאני בוושינגטון, שאמר: "בבית הלבן ראינו את התחייבותו של הנשיא אל־שרע' בפני הנשיא טראמפ להצטרף לקואליציה הבינלאומית נגד דאעש, מה שמסמל מעבר היסטורי שבו סוריה עוברת ממקור לטרור לשותף במאבק בטרור – התחייבות לשיקום, לשיתוף פעולה ולתרומה ליציבות האזור כולו… דמשק תסייע לנו כעת באופן פעיל בהתמודדות עם שאריות דאעש, משמרות המהפכה האיראניים, חמאס, חיזבאללה ורשתות טרור נוספות, ותהיה שותפה מחויבת למאמצים הבינלאומיים לכינון שלום". כלומר, הממשל האמריקני, שהוא "הפטרון האסטרטגי של ישראל", רואה לממשלת אל־שרע' אל־ג’ולאני תפקיד מוגדר בלבד: להתמודד עם תנועות ההתנגדות באזור, ולא לשמש מדינה ריבונית.
פרטי סיורו של נתניהו
ובחזרה לסיורו של נתניהו, יש מספר נקודות שחשוב להדגיש:
_ ראש ממשלת ישראל הצהיר כי נוכחות הכוחות הישראליים ב"אזור החיץ" בסוריה היא "בעלת חשיבות עליונה", מה שמרמז כי מציאות זו לא תשתנה בקרוב, והיא נוחה לישראל יותר מכל הסכם ביטחוני שהרשויות הסוריות הזמניות עשויות להציע.
_ נתניהו הדגיש בסרטון שפרסם משרדו, בעת שפנה לחיילי ישראל במקום, כי הם (כלומר, ממשלת ישראל) מייחסים "חשיבות רבה ליכולתנו כאן, הן ההגנתית והן ההתקפית. זו משימה שעלולה להתפתח בכל רגע, ואנו סומכים עליכם". מכאן ייתכן שנראה בחודשים הקרובים צעדים קרקעיים חדשים של צה"ל, בין אם לכיוון לבנון ובין אם לכיוון הגבול הסורי־עיראקי.
_ כלי התקשורת הישראליים ציינו כי נתניהו ערך את הסיור יחד עם שר הביטחון ישראל כ"ץ ושר החוץ גדעון סער, וכן עם הרמטכ"ל אייל זמיר, ראש השב"כ דוד זיני ושגריר ישראל בארה"ב יחיאל מיכאל לייטר.
_ תאגיד השידור הישראלי חשף, מפי מקורות שלא צוינו בשמם, כי הסיור של נתניהו בסוריה התקיים על רקע תקיעות במו"מ על חתימת הסכם ביטחוני בין ישראל לסוריה. לפי המקורות, ישראל דחתה את דרישת הסורים לסגת מכל נקודות השליטה שתפס צה"ל בסוריה לאחר נפילת משטרו של הנשיא לשעבר בשאר אל־אסד. המקורות ציינו כי ישראל תסכים לסגת רק מחלק מנקודות אלו בתמורה להסכם שלום כולל עם סוריה — לא להסכם ביטחוני גרידא — ודבר כזה אינו נראה באופק כעת.
מעבר להפגנת כוח או מסר פנימי
נראה כי סיורו של בנימין נתניהו באזור החיץ בשליטת ישראל בדרום סוריה חורג בהרבה מהפגנת נוכחות צבאית או שליחת מסר פנימי לציבור בוחריו. הוא מגיע במסגרת מאמץ ישראלי עקבי לקבע מציאות חדשה בשטח ולבסס אזורי השפעה שהופכים עם הזמן לקווי חיכוך קבועים, בהתאם לתפיסת המנהיגות הישראלית כי השהות הצבאית בסוריה היא "הכרח אסטרטגי" שאין לוותר עליו.
מנגד, תגובות ממשלת אל־שרע' אל־ג’ולאני חושפות כשל מבני בתפקידה ובמעמדה: הן אינן עוברות את גבולות ההצהרות, תוך התעלמות מהתקיפות הישראליות החוזרות והבזות לתפקיד שהגדירה לה וושינגטון — כלי מול כוחות ההתנגדות, ולא גוף בעל החלטה לאומית עצמאית.
תמונה מורכבת זו מעידה כי הזירה הסורית, במציאות הנוכחית, נכנסת לשלב של חשיפה מוגברת ושינויים בלתי צפויים, במיוחד לאחר דבריו של נתניהו על האפשרות שהמשימה תתפתח "בכל רגע", ובהינתן השתתפותם של שר הביטחון, שר החוץ ובכירי מערכת הביטחון בסיור — מה שמעיד על רמת התיאום בין הרמות המדינית והצבאית בירושלים ועל היערכותם לצעדים רחבים יותר שעשויים להתפרש עד הגבול הלבנוני או גבול עיראק–סוריה.
כמו כן, הדלפות על תקיעת המו"מ הביטחוני בין ישראל לרשויות הסוריות הזמניות, וסירובה של ישראל לסגת באופן מלא מהנקודות שתפסה, מצביעות בבירור על כך שכל דיבור על הסדרים או הסכמים אינו אלא אשליה.
בהתאם לכך, השלב הקרוב צפוי להיות של הסלמה מבוקרת שמטרתה לבסס את העליונות הישראלית ולמנוע היווצרות משוואות הרתעה חדשות, בזמן שהריק במערכת הרשמית הסורית מעמיק והלחצים האמריקניים מתחזקים לעיצוב מחדש של מאזן הכוחות האזורי בהתאם לאינטרס הביטחוני הישראלי. הסכנה במהלך זה טמונה בניסיון להפוך את דרום סוריה למרחב ביטחוני פתוח בפני ישראל ולמנוף לחץ על כוחות ההתנגדות באזור — דבר שמחייב ערנות אזורית רחבה יותר, לפני שמציאות זו תתקבע ותהפוך לבלתי הפיכה או שקשה להתמודד עם השלכותיה.
